דוד ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

מדובר בתביעה לתשלום נזק שנגרם לרכבו של התובע 1, בעת שנהגה בו התובעת 2.

לפי הטענה, התובעת 2 החנתה את הרכב במפרץ חנייה.

הנהגת פתחה את דלת הרכב על מנת לצאת מן הרכב, הדלת הייתה פתוחה לפחות 20 שניות מכיוון שהנהגת אספה את התיק שלה מהמושב האחורי. לפתע הגיע אוטובוס שלא הבחין בדלת הפתוחה ופשוט עקר ועיקם את הדלת.

התובעים טוענים שהאחריות לתאונה רובצת במלואה על האוטובוס.

התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת 1 שהינה הבעלים של האוטובוס, כנגד הנתבע 2, שנהג באוטובוס בעת התאונה וכנגד הנתבע 3 שהינו מנהל תחום ביטוח אצל הנתבעת 1.

על פי כתב ההגנה יש למחוק את התביעה בהיעדר עילה כנגד הנתבע 3 שאין לו כל זיקה לאירוע.

לגופו של עניין, הנתבעים מכחישים את אחריותם לתאונה, לפי הטענה שהאוטובוס נסע במקביל לרכב תוך שמירה על מרווח סביר ואז פתחה הנהגת את הדלת באופן פתאומי ומבלי לוודא כי הנתיב פנוי.

כמו כן, לפי הטענה, הנזק שנגרם לאוטובוס הינו בחלקו האמצעי עד אחורי, מה שמעיד על כך, לפי טענת הנתבעים, כי הדלת נפתחה לאחר שהאוטובוס כבר עבר בחלקו את רכב התובעת 2.

שמעתי היום את עדותה של התובעת 2 וגם את עדותו של בעלה אשר שהה ברכב בעת קרות התאונה. שמעתי גם את עדותו של נהג האוטובוס.

הצדדים העלו כל אחד את טענותיהם בפניי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי להסכמה שיש מקום לחלק את האחריות בין הצדדים.

סבור אני כי מלכתחילה, על פי גרסת התובעת 2, חובת הזהירות הראשונית מוטלת עליה. אין מחלוקת כי התובעת 2 החנתה את הרכב ופתחה את הדלת כדי לצאת מן הרכב לתוך נתיב נסיעה ועל כן אין ספק כי כאשר מדובר בנסיבות כאלה, על נהג הרכב, בטרם פתיחת הדלת, לעיין גם בראי וגם שלא באמצעות הראי, ולבדוק שאין רכבים שנוסעים במסלול הצמוד ואשר פתיחת הדלת עלולה לגרום לתאונה ביניהם ולבין רכבו של הנהג.

בנסיבות כאלה, סבור אני כי גם אם האוטובוס לא שמר מרווח סביר, לו הייתה התובעת 2 נוהגת כפי שציינתי לעיל, התאונה הייתה נמנעת, אלא אם כן, ולמעט במקרים שבהם הרכב הנוסע מתנגש ממש ברכב החונה, גם כאשר הדלת סגורה.

השאלה, אם כן, האם יש לראות באוטובוס כמי שהתרשל ותרם בכך לקרות התאונה.

שמעתי את עדותו של הנהג וגם את עדותו של בעלה לגבי דברים שנאמרו ע"י הנהג לאחר התאונה והתרשמתי כי יותר סביר בעיניי כי אכן נאמרו דברים כאלה ואחרים ע"י הנהג שיש בהם כדי להעיד על אחריות כלשהי שהוא לקח על עצמו בגין התאונה.

לפיכך, אני קובע שיותר סביר בעיניי שלא נשמר מרווח מספיק בין האוטובוס ולבין הרכב שחנה ובמובן זה אני סבור שיש לחייב את הנתבעת 1 ואת הנהג ברשלנות תורמת כלשהי.

אציין כי אינני מקבל את גרסת התובעים שלפיה גם אם הדלת הייתה פתוחה לרווחה, לו האוטובוס היה נוסע בנתיבו, תוך שמירת מרווח סביר, התאונה לא הייתה מתרחשת.

עיינתי בתמונה נספח א', ועל פי תמונה זו, שצולמה לאחר התאונה, ואשר בה ניתן לראות משאית שנוסעת בצמוד לרכבים שחונים במפרץ, עולה כי המרחק בין הנתיב הכי ימני של הדרך, ולבין רכבש חונה במפרץ הוא כזה אשר אם הדלת פתוחה לרווחה והרכב נוסע במרכז הנתיב, הרי שכלל שמדובר באוטובוס, מאוד ייתכן כי האוטובוס יפגע בדלת הרכב גם אם הוא נוסע במרכז הנתיב, ובלבד שדלת הרכב פתוחה לרווחה.

בנסיבות אלה ומאחר וכאמור התובעת התרשלה בכך שלא בדקה כפי שצריך אם הנתיב פנוי, לפני פתיחת הדלת, ומאידך, הגעתי למסקנה שהאוטובוס נסע קרוב מידיי לרכב התובעת, יש לחלק אחריות, כפי שציינתי לעיל.