עש"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
33185-06-11
16/11/2011
|
בפני השופט:
משה סובל-שלום ת"א
|
- נגד - |
התובע:
1. ציון דוד 2. סמירה דוד
|
הנתבע:
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
|
פסק-דין |
פסק דין
בפניי ערעור שהגישו המערערים – החייבים, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ דניאל הורוביץ מיום 6.6.11,בתיק הוצל"פ 01-29655-92-5, לפיה נדחתה בקשה שהוגשה מטעם המערערים בטענת "פרעתי".
בהחלטתו לדחות את הבקשה קבע הרשם, בין היתר, כי:
"6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מצאתי לנכון לדחות את בקשת החייבים וזאת משום שאין בטענת החייבים כל חדש. קיומה של המחלוקת העקרונית בין הצדדים בדבר שיטת חישוב החוב – להבדיל מהחישוב הפרטני עצמו שכאמור בו אין מחלוקת – כבר ידועה וכבר נטענה על ידי החייבים בהרחבה הן בבקשותיהם הקודמות בתיק ההוצאה לפועל והן בבקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה קודמת שניתנה בתיק.
7. טענתם העקרונית של החייבים כי אין לפרש את פסק הדין לפי שיטת שפיצר כבר הוצגה בפני כב' הרשם יעקובי ובהחלטתו מיום 15.9.10 כב' הרשם לא מצא מקום לקבל טענה עקרונית זו.
8. טענה עקרונית זו גם הוצגה בפני כב' הרשם ביטון וגם כב' הרשם ביטון, בהחלטתו מיום 2.12.10 לא מצא לקבלה.
9. יתר על כן, על החלטת כב' הרשם ביטון מיום 2.12.10 הגישו החייבים בקשת רשות ערעור אשר נידונה במסגרת רע"צ 30435-12-10. גם בהליך זה שטחו החייבים את טענתם העקרונית כי אין לחשב את פסק הדין לפי שיטת שפיצר. בפסק דינו של בית המשפט שלערעור מיום 7.3.11 סקר בית המשפט את טענות הצדדים (ראה סעיפים 4 ו – 5 לפסק הדין) ובית המשפט קבע אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם ביטון או לשנותה. הפועל היוצא הוא כי בית המשפט שלערעור לא קיבל את טענתם העקרונית של החייבים בדבר אופן שיטת החישוב שאם לא כן היה בית המשפט שלערעור מורה בטופן אופרטיבי להחזיר את הדיון אל רשם ההוצאה לפועל על מנת שידון בטענתם העקרונית שאין לחשב את פסק הדין בהתאם לשיטת שפיצר".
בהתאם להחלטתי הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.
על פי בקשת המערערים התקיים בפניי ביום 3.10.11, דיון במעמד הצדדים, במהלכו השלימו הצדדים טענותיהם בפניי.
לאחר ששמעתי טענות הצדדים ובחנתי כלל הטענות שהובאו בפניי, מצאתי כי דינו של הערעור להתקבל , כפי שיפורט להלן.
כפי שעלה מטענות הצדדים, כפי שהועלו בפניי, עיקרה של המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה עקרונית ונוגעת לשאלת פרשנותו של פסק הדין מיום 10.3.97, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, ועניינה אופן ו/או שיטת החישוב לפיה יש לחשב חובם של המערערים למשיב. (ראה עמ' 1-2, לפרוטו הדיון בפניי שם הצהירו הצדדים כי המחלוקת הינה עקרונית ולא חשבונאית וכי אין מחלוקת על הסכום הכולל ששילמו המערערים למשיב).
שלא כפי קביעותיו של הרשם הנכבד במסגרת החלטתו, אף לא אחד מרשמי ההוצל"פ הנזכרים בהחלטתו, כמו גם כב' השופטת אביגיל כהן בהחלטתה בתיק רע"צ 30435-12-10, הכריעו באופן ענייני ולגופו של עניין בטענת המערערים. (ראה למשל סעיף 6ד' להחלטתה הנ"ל של כב' השופטת א' כהן, שם קבעה כי המערערים רשאים להגיש בקשה מתאימה בטענת "פרעתי" אשר תידון בפני הרשם; בדומה לכך קבעו גם רשמי ההוצל"פ יעקובי ו-ביטון בהחלטותיהם הנזכרות בהחלטת הרשם, כי על המערערים להגיש בקשה מפורטת בטענת "פרעתי" לה יצרפו תחשיב מפורט מטעמם).
ואולם משהגיע התיק לפתחי, סבורני כי ממילא אין מקום להחזיר התיק לשם מתן הכרעה בפני רשם ההוצל"פ, שכן כפי שכבר ציינתי לעיל, מהותה של טענת המערערים נוגעת לעקרון החישוב כפי שנקבע בפסק הדין מיום 10.3.97, אשר אישר את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, והיא אינה אלא טענה הנוגעת לפרשנותו של פסק הדין – טענה אשר ממילא אינה בסמכותו של רשם ההוצל"פ שהוא המוציא לפועל של פסק הדין ואין לו לקרוא אל פסק הדין את מה שלא נאמר בו.
מאחר ומדובר בפסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, דומני שאין במקרה זה מקום לשקול פנייה לבית המשפט אשר נתנו בבקשת הבהרה, אלא שהדרך הנכונה הינה בהגשת תובענה למתן פסק דין הצהרתי לבית המשפט המוסמך, אשר תוגש על ידי המערערים , עליהם מוטל הנטל להוכיח את טענת ה"פרעתי".
לאחר שתוכרע הסוגיה בדבר אופן שיטת החישוב לפיה יש לנהוג על פי פסק הדין, יפנו הצדדים לרשם ההוצל"פ על מנת שזה יורה על עריכת תחשיב החוב על פי העקרונות שייקבעו במסגרת פסק הדין שיינתן בתובענה למתן סעד הצהרתי.
אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור מתקבל בזאת.
בהתאם לאמור, הנני מורה על עיכוב ביצוע החלטת הרשם למשך 30 יום מהיום, עד מנת ליתן בידי המערערים השהות להגיש תובענה למתן סעד הצהרתי לבית המשפט המוסמך. ככל שלא תוגש תובענה כאמור על ידי המערערים תדחה הבקשה בטענת "פרעתי", ללא צורך בהחלטה נוספת. ככל שיגישו המערערים תובענה כאמור, יפנו לבית המשפט המוסמך הדן בתובענה, בבקשה מתאימה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם ממעבר לתקופה כפי שנקבעה על ידי.
הנני מורה למזכירות בית המשפט להשיב לידי ב"כ המערערים הסך של 5,000 ₪, אשר הופקד על ידי המערערים בקופת בית המשפט על פי החלטתי מיום 23.6.11.
בנסיבות איני עושה צו להוצאות הערעור.
המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.