דוד ואח' נ' בן-צבי ואח'

החלטה

1.בקשה למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעים, או על מי מטעמם, מלהמשיך ולבצע עבודות בנייה בבניין שברח' הבלשן 5 תל-אביב (להלן – הבניין). הבקשה הוגשה, במעמד צד אחד, במסגרת תובענה לצו עשה בה עותרים התובעים לצו שיחייב את הנתבעים להסיר את הבנייה שהקימו ולהשיב את מצב הבניין לקדמותו.

על פי ההחלטה מיום 23.6.10 הוצא צו ארעי כמבוקש, בכפוף לתנאים מסוימים (להלן – הצו הארעי), ונקבע דיון במעמד הצדדים ועדיהם, שנערך לפניי ביום 1.7.10.

א.רקע כללי:

2.הבניין, שנבנה לפני שנים רבות, אינו רשום כבית משותף ואינו רשום במרשם המקרקעין, אלא רשום אצל החברה המשכנת "שמשון חברה ליסוד שכונות בע"מ" (להלן – החברה המשכנת). בבניין מצויות ארבע דירות בשתי קומות, שתיים בכל קומה. שתיים מהדירות פונות לחזית הבניין (היינו לצד רח' הבלשן) ושתיים מהדירות פונות לעורפו.

3.תקופה ארוכה היו התובעים ונתבע 1 שותפים בזכויות בבניין, בשיעור של שני שליש ושליש, בהתאמה. התובעים ונתבע 1 השכירו את הדירות במשותף וחילקו את דמי השכירות וההוצאות ביניהם, בהתאם לחלקיהם בבניין.

4.התובעים ונתבע 1 ביקשו לפרק את השיתוף ביניהם בדרך של ייחוד והקצאת דירות לכל אחד מהם, וגם בדרך של מכירת חלק מזכויות התובעים לנתבע 1. ברוח זו חתמו התובעים ונתבע 1, בחודש יולי 2000, על הסכם לפירוק השיתוף בבניין (להלן – הסכם פירוק השיתוף).

5.בהתאם להסכם פירוק השיתוף הוקצו לתובעים שתי דירות, שהן הדירה שבעורף קומת הקרקע והדירה שבחזית הקומה הראשונה, ולנתבע 1 הוקצו שתי הדירות הנותרות (ר' גם במכתב לחברה המשכנת מש/1).

ב.הבקשה וטיעוני הצדדים:

6.בבקשה נטען, כי לאחרונה נודע לתובעים שנתבע 1 התקשר עם נתבע 2 בהסכם למכירת הדירה שהוקצתה לו בעורף הקומה הראשונה (להלן – הסכם המכר והדירה, בהתאמה). מיד לאחר מכן החל נתבע 2 בביצוע עבודות בנייה בהיקף נרחב, בדירה ומחוצה לה, עבודות המצויות כעת בעיצומן (להלן – עבודות הבנייה).

7.לגרסת התובעים, במסגרת עבודות הבנייה השתלט נתבע 2, שלא כדין ותוך עשיית דין עצמי, על רכושם וקניינם. לטענתם, נתבע 2 השתלט על חדרון השייך להם, המצוי בחזית הקומה הראשונה של הבניין (להלן – החדרון), וכן על פרוזדור המפריד בין החזית לבין העורף שבדירות הקומה הראשונה.

8.בנוסף, נתבע 2 הרס חלק מהגג המשותף וביצע עבודות החורגות מקווי הבניין; והכל מבלי שהנתבעים טרחו להוציא היתרי בניין כדין, כנדרש לפי הוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. יתר על כן, היקפן של עבודות הבנייה מעורר חשש כי בדעת נתבע 2 לפצל את הדירה למספר יחידות דיור, ועל ידי כך לגרום לפגיעה נוספת וחמורה בזכויות הקניין של התובעים.

9.הנתבעים, מצידם, דחו מכל וכל את טענות התובעים. הגם שהנתבעים לא הוציאו היתר לעבודות הבנייה, לשיטתם אין הדבר נדרש. מדובר, אליבא דנתבעים, בפעולות שיפוץ שנדרשו עקב מצבו הרעוע של הבניין ושיש בהן אך כדי לשפר את מצבו של הבניין ולהבטיח את בטיחותם של הדיירים המתגוררים בו.

10.זאת ועוד: אין בהליך האזרחי דנא משום תחליף להליכים המשפטיים העשויים להינקט כנגד בנייה שלא כדין, שהתובעים אינם מוסמכים לנהלם. בבניין כבר ביקרו פקחים מטעם העירייה, אשר הוזמנו על ידי התובעים, וממילא ברור כי ככל שיימצא כי הנתבעים או מי מטעמם ביצעו עבודות בנייה שלא כדין – הרשויות המוסמכות תטפלנה בכך.

11.לגופם של דברים הכחישו הנתבעים פגיעה כלשהי ברכושם של התובעים או ברכוש המשותף. הנתבעים הבהירו כי החדרון הינו, הלכה למעשה, חדר שירותים ומקלחת, שבמהלך השנים לא היתה כל מחלוקת כי הוא מהווה חלק מהדירה. בהקשר זה הפנה ב"כ הנתבעים לכך שמלשון הסכם פירוק השיתוף לא ניתן ללמוד כלל ועיקר, כך לשיטתו, כי החדרון שייך לתובעים, וממילא לא הוצב הבסיס הראייתי הנדרש בבקשות כגון דא.

12.לא זו אף זו: לשיטת הנתבעים מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם, ובמיוחד לטובת נתבע 2, אשר רכש בתום לב את הדירה במסגרת הסכם המכר, שמהתשריט הנספח לו עולה בבירור שהיא נרכשה יחד עם החדרון. לשיטת ב"כ הנתבעים, הבקשה לא נועדה אלא להלך אימים על נתבע 2 ולגרום לו לוותר על זכויותיו, וזאת לאחר שבמשך עשור שנים לא העלו התובעים טענה כלשהי בקשר לחדרון.

ג.דיון והכרעה:

13.במהלך הדיון שנערך לפניי חרגו ב"כ הצדדים, בהיקף הראיות והטיעונים שהביאו, מעל ומעבר למקובל בבקשות לסעד זמני. לא למותר להדגיש, אפוא, כי במסגרת הבקשה דנא אין בית המשפט נדרש (או יכול) לקבוע ממצאים סופיים באשר לזכויות הצדדים בבניין, ותפקידו אך להכריע אם אמנם נדרש מתן סעד זמני על מנת למנוע פגיעה בזכויותיהם הנטענות של התובעים.

14.מתוך התמונות הרבות שהוצגו לפניי, כמו גם מהעדויות השונות ששמעתי, מסתמא כי נתבע 2 אכן החל בביצוע עבודות בנייה בבניין בהיקף משמעותי למדי; והכל מבלי שנתבקש לעבודות היתר בנייה כדין ומבלי שנתבע 2 פנה לרשויות לברר את הצורך בהוצאת היתר כזה.

15.למרבה התמיהה, אף שהנתבעים פרשו לפניי יריעה רחבה של ראיות, הם נמנעו מלהציג לפני בית המשפט את התכניות שמכוחן בוצעו עבודות הבנייה. נתבע 2 הסביר את הדברים בכך שהקבלן המבצע הוא אביו, אך לכאורה מדובר בעבודות הדורשות תכנון מראש, כמו גם, למצער, בירור מראש של היבט הרישוי, והעובדה שהדברים לא נעשו מעוררת תהיות.