פסק דין
1.התובע פוטר מעבודתו לאלתר וללא פיצויי פיטורים, לאחר שלטענת הנתבעת, נתפס בגניבת מוצריה (ערכת דלת) והודה במעשה בחקירתו במשטרה. המחלוקת העומדת להכרעתנו היא האם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטוריו, ובעיקר לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
2. הרקע עובדתי
א. הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק דלתות.
ב.התובע הועסק בנתבעת כאחראי מחסן מחודש אוקטובר 2006 ועד ליום 19.3.09.
ג.ביום 18.3.09 הוציא התובע, בניגוד לנהלי הנתבעת, ערכת דלת (דלת ומשקופים) מהמחסן והניחה בשער האחורי של המפעל. הדלת נלקחה בהמשך הערב על ידי מר אילן מקסימוב, אחיו של מר דני מקסימוב שהועסק כנגר בנתבעת.
ד.ביום 19.3.09, התובע ומר דני מקסימוב, הנגר, זומנו לשיחת שימוע ולאחריה התובע פוטר – תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.
ה.התובע נחקר במשטרת ישראל בנוגע לנטילת הדלת ואף הוגש כנגדו כתב אישום בגין גניבה ממעביד ובגין קשירת קשר לביצוע פשע (נ/1).
3. בדיון שהתקיים בפנינו העיד התובע, מטעם הנתבעת העיד מר אמיר אבן צור, מנהל התפעול במרכז הלוגיסטי בו הועסק התובע והאחראי על האבטחה במקום (להלן: אבן צור).
4.הוראות החוק הרלוונטיות לעניינו, הינן סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת). בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נקבע:
"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".
בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע -
"הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו –
(2)על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."
5.נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק (דב"ע ל/6- 3שמואלי – שרייר, פד"ע א 69 (1970); דב"ע שן/119- 3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303 (1990)). בנוסף, כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע (ארצי) נה/ 3-60 חמיד – הלמן, [פורסם בנבו] (5.7.95); ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, [פורסם בנבו] (25.4.06) והאסמכתאות שם).
עוד נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ,30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב, [פורסם בנבו] (31.5.07)).
6.אין חולק שהתובע הוציא ממחסן הנתבעת דלת בניגוד לנהלים והניח אותה בחלק האחורי של המפעל, באופן שאחיו של הנגר יוכל להוציאה, שלא מהשער הראשי. אף לשיטתו הוא הניח את הדלת במקום שהונחה, על מנת לאפשר לאחיו של חברו לעבודה, הנגר מר דני מקסימוב, לקחתה מהעבר השני של השער (סעיף 3 לסיכומי התובע). לטענת התובע, הנתבעת לא הוכיחה את יסודות עבירת הגניבה, מאחר שעל פי עדותו, עשה זאת בהסתמך על דבריו של חברו לעבודה, הנגר, שיקבל אישור לכך מאבן צור. משום כך, אין לקבל את גרסת הנתבעת.
7.לאחר שבחנו את הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה. להלן נימוקינו –
א.התובע הציג עצמו כמחסנאי בכיר. הוא העיד שבנתבעת ישנם נהלים ברורים בכל הנוגע להוצאת דלתות מהמחסן: לאחר קבלת הזמנה מלקוח מוצאת פקודת עבודה במחסן, מונפקת מדבקה ומספר הזמנה וכן מונפקת תעודת משלוח. רק לאחר מכן נמסרת הדלת למתקין או ללקוח. התובע הדגיש כי מהמחסן לא יוצאת דלת מבלי שהונפקה תעודת משלוח מתאימה (עמוד 2 לפרוטוקול, החל משורה 9). התובע הבהיר כי אף במקרה בו עובד רוכש דלת ישנו רישום ומונפקת חשבונית כדין (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 15-20).
עוד העיד כי מי שאמר לו להניח את הדלת מתחת לשער האחורי של המפעל הוא מר דני מקסימוב, נגר בנתבעת, שהוא עמית לעבודה אך אין ביניהם קשרי סמכות או מרות (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 7-8, 24-26).