דודו נ' אליהו ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיב הגיש כנגד המבקש והמשיב הפורמאלי תביעה להשבת סכומים אשר שילם למבקש עבור מזוודות ותיקי תפילין, ואשר לא סופקו לידיו. על-פי הנטען בכתב התביעה הזמין המשיב מהמבקש מזוודות ותיקי תפילתן ותמורתן שילם למבקש סך של 60,000 ₪. משהסחורה לא סופקה פנה המבקש למשיב וביקש את השבת הסכום, אך המבקש השיב לו סך של 28,000 ₪ בלבד ונותר חייב לו סך של 32,000 ₪. המשיב הגיש תביעה להשבת יתרת הסכום וכן לפיצוי בגין אובדן רווחים בסכום של 20,000 ₪.

ביום 25.10.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, על יסוד אישור מסירה, ממנו עולה כי כתב התביעה הומצא למבקש ביום 31.5.12. יצוין כי עובר למתן פסק הדין הגיש המשיב בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, וארכה כזו ניתנה. חרף הארכה לא הוגש כתב הגנה.

ביום 15.10.13 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין. המבקש טוען כי בשל מצבו הרפואי לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. כן טוען המבקש כי פרע את מלוא החוב למשיב. המבקש תמך בקשתו במסמך מיום 13.6.13 ממנו עולה כי המבקש סובל מדיכאון.

המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי כתב התביעה הומצא לידי המבקש ואף הוגשה בקשה מוסכמת למתן ארכה להגשת כתב הגנה. לאחר תקופה ארוכה בה לא הוגש כתב הגנה, הוגשה הבקשה למתן פסק דין. רק בחלוף שנה מיום שניתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לביטולו. אף במסמכים שצורפו לבקשה אין כדי להצדיק את מחדלו של המבקש, והמבקש אף לא הציג טענת הגנה בפני התביעה.

ראשית, יש לדון האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת הבקשה לביטולו של פסק הדין. אין ספק כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר. יחד עם זאת, מהאישור הרפואי שצירף המבקש עולה כי המבקש סובל ממצב דכאוני ויש בכך טעם להאריך למבקש את המועד להגשת בקשת הביטול, כאשר מחדלו של המבקש ניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות.

אעבור עתה לדון בבקשה עצמה. המדובר בביטול פסק דין משיקולי בית המשפט, שכן אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא לידי המבקש. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקש טוען כי לא הגיש כתב הגנה במועד בשל מצבו הרפואי. ראשית, אציין כי המסמך שהגיש המבקש הוא מיום 13.6.13 ואינו מתייחס לתקופה בה הומצא לידיו כתב התביעה. גם אם אניח כי מדובר במצב דכאוני נמשך, הרי שהיה על המבקש לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט. יחד עם זאת, אין לומר כי המדובר בזלזול מצד המבקש ומדובר במחדל הניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות.

שנית, וזו הנקודה המרכזית, הרי שאין לומר שסיכויי הגנתו של המבקש קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. המבקש טוען כי השיב לידי המשיב את מלוא הסכום ששולם ולא 28,000 ₪ בלבד כנטען בכתב התביעה. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית באשר לסכומים שהושבו לידי המשיב. מחלוקת זו מצריכה בירור ראייתי, ולפיכך יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, תוך חיוב המבקש בהוצאות, הן בשל האיחור בהגשת הבקשה והן בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 3,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המבקש יפקיד את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.