דוגה נ' ויל

פסק דין

לפניי תביעה כספית, בדבר הפרת התחייבות בגביית שיקים ע"י הנתבע עבור התובע. התובע טוען כי מסר לנתבע באופן אישי שיקים לגבייה (להלן-"השיקים") ואילו הנתבע, נקט בהליך הוצאה לפועל לענין השיקים על שם חברה פיקטיבית וזוכה אחר שאין להם כל זכות בהם.

הנתבע הכחיש כי התובע מסר לו שיקים וכן הכחיש כי התחייב בפניו אישית לבצע גבייה עבורו. לדידו, ככל שיוכח כי הוא פעל בעניין השיקים הדבר נעשה במסגרת חברה שעסקה בגבית צ'קים. לדידו, דין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילה ויריבות משפטית איתו ומחמת התיישנות.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי השיקים נמסרו לו לדמי שכירות של נכס שבבעלותו במבשרת ציון וחוללו. לפיכך, הוא פנה לנתבע באופן אישי על מנת שייגבה אותם עבורו. לטענתו, הנתבע באופן תמוה פתח תיקי הוצל"פ (03-06010-95-4 ו- 03-16512-94-1 , להלן-"תיקי הוצל"פ") בשמה של חברה פיקטיבית למרות שהם לא נמסרו לחברה כי אם לטיפול אישי של הנתבע לצורך גבייתם. בכך, הפר הנתבע את התחייבותו האישית כלפיו ולא בשם חברה כלשהי. חמור מכך, מאוחר יותר נעשה שינוי ע"י הנתבע בשמו של הזוכה בתיקי ההוצל"פ לרישום שמו של זוכה פיקטיבי, יעקב שלזינגר (בעל דרכון מס' 7104679 ) ללא הסכמה וידיעה של התובע. בד בבד, חדל הנתבע מלעסוק בגבייה ומזה כעשר שנים לא קודמו הליכי הגבייה ובכך, נגרמו לו נזקים והפסדים. בהתנהגותו של הנתבע יש משום התרשלות והפרה של ההסכם בין הצדדים.

התובע טוען כי בנסיבות הטיפול הרשלני בתיקי הוצל"פ שהתגלו לו כמתואר לעיל, פנה לראש הוצאה לפועל בבקשה להסב את שמו כזוכה בתיקי ההוצל"פ ובכך, לקדם את הליכי הגבייה. בקשתו נדחתה, בהיותו חסר מעמד בתיקים לפי רישומי ההוצל"פ בהם (הבקשה וצילומי השיקים צורפו נספח ב לכתב התביעה). החוב שנירשם בתיקי הוצל"פ מגיע לסך של 106,161 ₪ (נספח ג לכתב התביעה) ובהתאם לכך, יש לחייב את הנתבע בתשלום בסכום זה בניכוי של 20% כעמלה לה היה זכאי הנתבע, אילו ביצוע את הגבייה לפי ההסכם ביניהם.

הנתבע טוען מנגד להיעדר עילה ויריבות וכן טען להתיישנות. התובע, אינו המוטב בשיקים ואף לא רשום כמוסב בהם ולפי מראה השיקים, אין לו כל זכות בהם. יתירה מכך, התובע לא הציג התקשרות כלשהי ביניהם למתן שירותי גבייה לעבורו ע"י הנתבע ומשכך, לא הוכח קיומה של יריבות ביניהם. תמוה לדידו, דבר הגשת התביעה לאחר 14 שנה ממועד מסירת השיקים לידיו לשיטת התובע מה גם שבכך, נגרם לו נזק ראייתי שפוגע ביכולתו להתגונן מפני התביעה.

הנתבע טען כי גם אם יוכח כי הייתה התקשרות עם התובע לגביית השיקים עבורו, דבר המוכחש, היא נערכה בין התובע לחברת Whitesnell שהיא חברת גבייה, שהוא היה עובד שכיר בה. לפיכך לא קמה יריבות בינו ובין התובע. לטענתו, חברת Whitesnell פעלה במאות תיקים בלשכת הוצאה לפועל ומשחלף זמן ארוך ממועד ההתקשרות לגביה טוען התובע, אין בידו לזכור את פרטי הגבייה של השיקים.

הנתבע דחה את הטענה המופרכת לדידו, לפיה הוא שינה את שם הזוכה בתיקי ההוצל"פ על שם יעקב שלזינגר . לא היה לו כל מעמד בתיקי הוצל"פ ולפיכך, לא היה בידו גם לשנות את פרטי הזוכה. לעניין הסעד המבוקש, טען הנתבע כי התובע מנוע מלהיפרע ממנו בריבית ששיעורה כריבית של רשות האכיפה שכן גם לשיטת התובע לא הייתה כל התחייבות כלפיו לגביה בשיעור ריבית זה. היה והתובע סבור כי קמה לו הזכות להסבת תיקי ההוצאה לפועל על שמו, יתכבד לממש את זכותו כנגד החייבים ואין לו עצמו, כל התנגדות או נגיעה לכך בהיעדר מעמד כלשהו שלו בתיקי ההוצל"פ.

דיון ומסקנות:

התובע העיד שהשיקים, ניתנו לו במסגרת הסכם שכירות. את הסכם השכירות לא הציג התובע ולו גם על מנת להוכיח כי למרות שאינו המוטב הרשום בשיקים או רשום כמוסב בהם, הוא בעל הזכות לקבל את תמורתם . לדברי התובע בעדותו "אם היית מבקש, הייתי מביא אותו" (עמ' 5 שורה 1) והוסיף שהוא מקווה שימצא את הסכם השכירות והוא צריך לחפש אותו (עמ' 5 שורה 3).

התובע העיד כי המוטב הרשום בשיקים הוא אחיו מר אלי דוגה ובתצהירו טען לראשונה כי הוא עצמו לא נירשם כמוטב לפי בקשתו הואיל והוא נקלע לקשיים עם הבנק. משנישאל אם בידו אישור או אסמכתא מאחיו להיותו מוטב בשיקים השיב : "אם נצטרך נביא את זה" (עמ' 5 שורה 31). התובע, לא הגיש תצהיר של אחיו , המוטב הרשום בשיקים ולא הזמינו להעיד ולאשר את גרסתו בדבר מניעה מרישום התובע כמוטב בשיקים. על כך השיב התובע בחקירתו כי אילו הייתה דרישה כזו ממנו, הוא היה מזמן את אליו להעיד (עמ' 6 שורה 6). בנסיבות אלו, משלא הוצג הסכם השכירות, לא הוזמנו השוכרים להעיד על נסיבות רישום אלי דוגה כמותב ובהיעדר התייצבות של אלי דוגה להעיד, לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי הוא בעל זכות בתמורת השיקים אשר בגין המחדל בגבייתם הוגשה התביעה.

התובע , הצהיר כי ההתקשרות בינו ובין הנתבע לגביית השיקים עבורו נעשתה בנוכחותו של מר רחמים אברהם. למרות זאת ואף שהנתבע הכחיש בכתב ההגנה דבר קיומה של התקשרות ביניהם , לא ביקש התובע להזמין את מר כהן לעדות ולו גם באמצעות בית משפט על מנת להוכיח קיומה של התקשרות עם הנתבע ותנאיה. על התהייה בשאלת אי הזמנת העד השיב התובע כי יש בידו לזמן את העד אם יתבקש (עמ' 6 שורות 7-8 ו- 19).

לדברי התובע , הוא מסר לנתבע את השיקים לגבייה בהוצאה לפועל אך הנתבע, לא נתן לו אישור או חתימה בדבר קבלתם (עמ' 6 שורות 31-32, עמ' 7 שורות 5-6). חזקה על התובע כי היה מזמין לעדות את העד רחמים כהן אילו עדותו עמדה לטובתו, משהוכחש בכתב ההגנה דבר מסירת השיקים לידי הנתבע ובהיעדר כל הסכם שיעיד על התקשרות ביניהם. משלא עשה כן התובע, יש בכך כדי לחזק את גרסתו של הנתבע שהכחיש את טענות התובע כנגדו. על כך מצינו בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1)736,760(1980) דברים היפים לענינינו: "כלל נקוט בידי בית המשפט מימים ימימה , שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראייה , שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו , ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק , שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו...ככל שהראיה יותר משמעותית , כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר כנגד מי שנמנע מהצגתה"(ראו גם בספרו של י' קדמי , על הראיות , חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003), ע"א 465/88 הבנק למימון וסחקר בע"מ נ' מתתיהו , פ"ד מה(4)651 ).

בנסבות אלו נימצא כי עדותו של התובע חסרה את העיקר , משלא הונחה תשתית ראייתית מספיקה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", בהיעדר ראיות לקיומו של הסכם או התקשרות בינו ובין הנתבע המקימים אחריות שלו כלפי התובע לטיפול בגביית השיקים ובהיעדר ראיות בדבר מסירת השיקים לידיו. כך גם, אין ללמוד מעדותו של התובע ובהיעדר מסמכים בנוגע להתקשרות, על תנאי השירות שהוזמן מהנתבע לרבות שיעור עמלה לה טוען התובע בעת שהנתבע עצמו, אינו דורש כל עמלה בהכחישו חבות כלשהי שלו כלפי התובע .

התובע, טען לקיומה של חברת קש אשר הנתבע פתח את תיקי ההוצל"פ על שמה אך לא הוכיח כי הנתבע הוא בעלים של החברה או אורגן בה, על מנת לבסס את טענתו על מעורבותו של הנתבע בפתיחת התיקים על שמה. אין בעדויות בנוגע לייצוג של החברה ע"י עו"ד זאב וייל, אביו של הנתבע וטיפול משרדו בעניניה כטענת התובע, כדי להוכיח כי הנתבע שימש כאורגן בחברה ולא כשכיר בה. התביעה, הוגשה כנגד התובע אישית ולא כאורגן בחברה . לא הובאו ראיות על מעמדו של הנתבע בתאגיד הפיקטיבי או בחברת קש (סעיף 2 לכתב התביעה) ולא הוכחה אחריותו של הנתבע לרישום החברה כזוכה. משלא הוכחו פרטי התאגיד ומעמדו של הנתבע בו, לא בכדי לא התבקשה הרמת מסך ההתאגדות על פי סעיף 6 לחוק החברות , תשנ"ט-1999 כנגד הנתבע עקב מחדלים או פעולות של החברה. כך כם, לא הוכח כי הנתבע אחראי לרישום הזוכה בתיקי ההוצל"פ בין אם ברישום חברת הגבייה ובין אם ברישומו של יעקב שלזינגר כזוכה.

בחנתי את טענת ההתיישנות. מעדותו של התובע עולה כי השיקים נמסרו לנתבע במפגש ען הנתבע ומר כהן בשנת 1994 בערך (עמ' 6 שורה 17) . לדבריו, אחרי כמה שנים נעלם הנתבע (עמ' 7 שורה 21) . התובע אישר בעדותו כי הוא לא פעל בדרך כלשהי לממש את זכויותיו כלפי הנתבע ישירות בשל העלמותו כי אם דיבר עם משרדו של אביו (עמ' 7 שורה 28) זאת במשך 14 שנה (עמ' 8 שורות 11 ו- 27). לדבריו, הוא לא סבר שעליו להגיש תביעה מוקדם יותר וכן להצהיר שהשיקים שייכים לו. לדידו, די בכך שפנה לאותו אדם שנתן לו את השיקים (עמ' 10 שורה 7).

תקופת התיישנות מתחילה ביום בו נולדת עילת התובענה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). המונח "עילת התובענה" פורש בפסיקה כדלקמן: " קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לבסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש " (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נז(5)166, 175). בנסיבות בהן התובע מעיד על עצמו כי הוא מנסה לממש את זכותו עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבע והתרשלותו במתן השירות מזה מעל עשור שנים ובשעה שמטבע הדברים, היעדר גבייה כלשהי של השיקים היה ידוע לו משלא הועברו אליו תשלומים כלשהם ממועד מסירת השיקים לידי הנתבע , דין טענת ההתיישנות להתקבל. נכונים הדברים בפרט כאשר התובע היה מיוצג באותן שנים לגביית שיקים אחרים ולא דאג להגיש את תביעתו למרות עיכוב ניכר בגביית השיקים דנן.

בסיכומם של דברים אני קובעת כי התובע, לא הוכיח את תביעתו ולא עמד בנטל השכנוע ונטל הבאת הראיה. התובע, לא הוכיח כי מסר לנתבע שיקים בסכום ובמספר השיקים מושא התביעה והעד , שהיה בידו לכאורה לתמוך בגרסתו לא הוזמן להעיד מטעמו. הדברים מקבלים משנה תוקף מכך שהתובע אינו המוטב בשיקים ולכאורה אינו בעל מעמד משפטי בהם ואף שהיה ביכולתו להביא את אחיו אלי דוגה להעיד על זכותו בהם, לא עשה כן. ההתקשרות עם הנתבע ותנאיה לא הוכחו ולא נסתרה טענת הנתבע לפיה הוא היה שכיר בחברת הגבייה Whitesnell על מנת להוכיח את אחריותו לפעולות של החברה ולרישום של יעקב שלזינגר כזוכה בתיקי ההוצל"פ.

17. לאור האמור, לא הוכחו כל עילת תביעה או יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבע וחלפה