דוב ואח' נ' הלפרין ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר התברר בסדר דין מהיר.

בין הצדדים נכרת חוזה שכירות לשנה אשר הופסק כשלושה חודשים לאחר כריתתו כאשר התובעים (השוכרים) פינו את הדירה. נוכח נסיבות הפסקת ההסכם מעלה כל צד טענות לחוב של הצד שכנגד על בסיס החוזה שהופסק.

תמצית העובדות

הנתבעת (התובעת שכנגד) הינה בעלת הזכויות בדירה ברחוב בלפור 77/15 בחולון (להלן: "הדירה"). התובעים (הנתבעים שכנגד) הינם בני זוג ובקשו לשכור את הדירה.

ביום 30.6.10 נכרת בין הצדדים חוזה שכירות (להלן: "החוזה") לפיו שכרו התובעים את הדירה מהתובעת. הנתבעת אמנם חתמה על החוזה כמשכירה, אך הטיפול בהשכרה עבורה נעשה על ידי בתה, גב' שרון חובל (להלן: "שרון"). תקופת השכירות לפי החוזה הועמדה על שנה מיום 11.7.10 ודמי השכירות נקבעו בחוזה לסך של 3,400 ₪ לחדש. התשלום בגין חדש השכירות הראשון נעשה מראש ולהקלת גביית דמי השכירות מסרו התובעים לנתבעת שיקים מעותדים. בנוסף, כבטחון לקיום התחייבויותיהם שלמו התובעים פיקדון בסך של 3,400 מראש.

את דמי השכירות עבור חדש השכירות השני אמורים היו התובעים לשלם באמצעות השיק ליום 11.8.10, אך לבסוף נפרע התשלום רק ביום 19.8.10. את דמי השכירות בגין חדש השכירות השלישי אמורים היו התובעים לפרוע ביום 11.9.10 אך השיק למועד זה חולל, דמי השכירות לא שולמו ומכתב התראה מיום 27.9.10 ששלחה התובעת, באמצעות עו"ד אושרת ועקנין, לא נענה.

בתחילת אוקטובר 2010, או בסמוך לכך, הודיעו התובעים לנתבעת בעל-פה על כוונתם לפנות את הדירה וביום 6.10.10 חתמו התובעים על חוזה שכירות לדירה אחרת. ביום 7.10.10 הגיעה שרון לדירה בלוויית אחיה ובאותה עת שהו עדיין התובעים בדירה והשיחה עלתה לטונים צורמים. למחרת, יום ששי, 8.10.10, פינו התובעים את הדירה.

לאחר פינוי הדירה הוסיפה הנתבעת להפקיד שיקים של התובעים אשר חוללו, כאשר התובעים טוענים שעליה לחדול מכך בעוד הנתבעת טוענת שדווקא התובעים הפרו את החוזה. נוכח מחלוקות אלו הוגשה התביעה ביום 20.12.11 ובעקבותיה תביעה שכנגד.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובעים, דווקא הנתבעת הפרה את החוזה וחייבת להשיב להם כספים ולשלם להם פיצויים.

לגרסת התובעים, הם עמדו בהתחייבותם לתשלום דמי השכירות במזומן מדי חדש ודווקא הנתבעת הפרה את החוזה כאשר דרשה מהם לפנות את הדירה מיידית, איימה עליהם בהליכי הוצל"פ ולא הותירה להם ברירה אלא לפנות את הדירה. טוענים לפיכך התובעים שעל הנתבעת לשלם להם סך של 1,166.17 ₪ ששלמו בגין ארנונה לאחר פינוי הדירה, כי עליה להשיב להם את הפקדון בסך 3,400 ₪ וכי עליה לשלם להם פיצויים בסך 30,000 ₪ על ההוצאות ועגמת הנפש שנגרמו להם. סכום התביעה הכולל הועמד על 35,061 ₪.

לטענת הנתבעת, התובעים הם אלו שהפרו את החוזה וחייבים לשלם לה פיצויים בגין זאת.

לגרסת הנתבעת, התובעים הפרו את התחייבותם לתשלום דמי השכירות למרות הארכות שניתנו להם, וביום 8.10.10 הפרו את החוזה כאשר עזבו את הדירה חד צדדית. בנטישת הדירה, טוענת הנתבעת, הותירו התובעים בדירה נזקים, הותירו חובות בגין חשבון החשמל, וכן הותירו חוב בתשלום דמי השכירות. הנתבעת השכירה את הדירה לשוכר חלופי ביום 23.1.11 בדמי שכירות ולכן טוענת שעל התובעים לשלם את מלוא דמי השכירות עד 23.1.11 ואת ההפרש של 200 ₪ לחדש ממועד זה ועד תום תקופת השכירות לפי החוזה.

הנתבעת מוסיפה לתביעתה פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין הפרת החוזה ועגמת נפש. סכום התביעה שכנגד הכולל הועמד על 46,994 ₪.

התובעים תמכו גרסתם בתצהיריהם ובתצהיר בתם, לודמילה וגון. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירה ובתצהיר שרון. בדיון ביום 4.7.13 נחקרו המצהירים (זולת לודמילה אותה לא בקשה הנתבעת לחקור) ובתום החקירות סכמו את טענותיהם בעל-פה. יצוין כי התובעים נעזרו במתן עדותם במתורגמנית לשפה הרוסית.

דיון

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שיחסיהם מושתתים על החוזה, על חובת התובעים בתשלום דמי השכירות לפי החוזה ועל כך שהדירה פונתה על ידי התובעים ביום 8.10.10. התובעים אמנם טענו שהדירה פונתה ביום 7.10.10 אך הודו שהדירה פונתה ביום ששי, כטענת הנתבעת, ומועד זה הינו אכן 8.10.10 (עדות התובע 1 בעמ' 12, ש' 15 בפרוט').

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא באשר לנסיבות שהביאו לפינוי הדירה, כאשר כל צד מאשים את משנהו בהפרת החוזה עובר למועד זה. לשיטת התובעים, הפרה הנתבעת את התחייבותה לאפשר להם לשלם את דמי השכירות במזומן ובהחלפת השיקים שמסרו מראש, סירבה לקבל מהם את דמי השכירות ודרשה מהם לעזוב את הדירה מיידית, בהפעלת לחץ ובאיומים.

נוכח טענה זו הנה אשר התברר: