החלטה
הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייבת תביעה על סכום קצוב ע"ס 6,470.69₪ המתבססת על חוזה בין הצדדים, לפיו, לבקשת החייבת סייעה לו הזוכה במילוי טפסים ובהגשת תביעה לקבלת תגמולים ממשרד האוצר, עפ"י חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957.
בין הצדדים נערך הסכם שכ"ט (מיום 30/12/2009) שצורף לכתב התביעה.
ההסכם חתום בידי שני הצדדים וכן, חתמה החייבת על יפוי כוח הממנה את הזוכה ואחרים "לייצגני בכל הקשור בתביעתי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים...בפני הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר".
המבקשת, הגישה התנגדות (באמצעות בנה עפ"י יפוי כוח נוטריוני) יחד עם בקשה להארכת מועד ולעיכוב הליכים.
לאחר הפקדת 2,000₪ ע"י החייבת, בתיק ההוצל"פ שבכותרת, עוכבו ההליכים.
לאחר מכן, באין תגובה מטעם המשיבה, הוארך המועד להגשת התנגדות והוחזר העירבון לחייבת.
ההתנגדות נסמכת בתצהיר הבן הנ"ל המצהיר, כי אימו במצב רפואי קשה וכי הוא אשר סייע בידה לקבל רנטה ובקיא בכל העובדות הקשורות בתביעה.
בתצהיר מאשר הבן, כי בשנת 2001 פנו הוריו אל הזוכה ועפ"י דרישתה חתמו על טופסי תביעה שהוגשה באמצעותה וכן שילמו עבור פתיחת התיק, 250 ₪ כל אחד.
לימים, ובלא ששמעו דבר מן הזוכה, הלך לעולמו האב בשנת 2011 ובדיעבד נודע למבקשת, כי תביעתה נדחתה כבר בדצמבר 2002, אולם, הזוכה לא טיפלה בהגשת ערר כעולה מנספח א', ההודעה על דחיית התביעה מדצמבר 2002.
מצהיר הבן, כי בשנת 2009 לאחר שנוכח לדעת, כי בנו משפחתו אף הם ניצולי שואה קיבלו רנטה ואילו הוריו לא קיבלו שב ופנה אל הזוכה וחתם אצלה על הסכם שכר טרחה שצורף לכתב התביעה.
בירורים אלו ואחרים שעשה, העלו, כי לא נעשה מאומה ע"י הזוכה, מאז נחתם המכתב האמור לעיל.
משכך היה, פנה אל ארגון יוצאי לוב, שם הוסבר לו, כי אין צורך בעורכי דין או במתווכים על מנת לקבל רנטה ודי במשלוח הודעה עפ"י החלטת ממשלת ישראל (נספח ב') לפיה, מסכימים הניצולים השייכים לקבל רנטה מאפריל 2010.
משכך היה, פנה הבן אל הארגון הנ"ל והגב' אוסנת מן הארגון עזרה לבן ולאימו לשלוח הודעה למשרד האוצר יחד עם הודעה על ביטול הייצוג של הזוכה, או כל עו"ד אחר.
תוך זמן קצר נענתה הפנייה ע"י משרד האוצר, החייבת הוכרה כנרדפת וזכאית לרנטה וכעבור זמן קצר החלה הרנטה להיכנס לחשבון החייבת.
המצהיר מציין, כי אין כל קשר בין פעילותה של הזוכה לבין הרנטה שקיבלה החייבת כמתואר לעיל.
בין הצדדים הוסכם, כי שכרה ישולם, רק אם היא תהא זו אשר שתביא רנטה ומשלא עמדה בכך אין היא זכאית לקבל דבר.
ביום 10/1/2013 עמד המצהיר לחקירה נגדית, אישר, כי באוקטובר 2001 נפתח תיק תגמולים בהמשך לפניית הוריו אל הזוכה, לא זכר, אם אימו חתמה על הסכם שכר הטרחה שצורף לכתב התביעה וכשהוצג לו המקור לא ידע לומר אם זו חתימת האם.
העד העיד, כי היה בקשר רציף עם משרד הזוכה מאז 2009 במהלכו לא קיבל תשובות ברורות או מספקות ולאחר שגילה את העובדה, כי התביעה שהוגשה בשנת 2001 נדחתה, פעל כפי שמתואר בכתב ההתנגדות.
כאשר נשאל, האם זה נכון שביום 9/5/2011 שוב התקשרו אליו ממשרד הזוכה ואמרו לו שהתביעה אושרה ענה, מעולם לא התקשרו אליי ממשרד הזוכה, רק אני הייתי זה שיזם שיחות אליה.