דואני נ' מימון אונריאת

החלטה

תשובת המבקשת הובאה בפני עתה. לאחר עיון בעמדות הצדדים סבורני כי קמה לנתבעת החזקה שבדין להעביר את התיק הנדון לביהמ"ש השלום בב"ש.

אין ספק ועל כך אין מחלוקת כי הנתבעת, אישה מבוגרת, מתגוררת דרך קבע בב"ש. הדברים נלמדים מכותרת כתב התביעה, מנספחיו ועמדות הצדדים נשוא הבקשה שלפני.

טוענת התובעת כי מקום היה להגיש תביעה זו בת"א מפאת בין היתר העובדה כי מקום יצירת ההתחייבות, היינו תשלום שכר טרחתה, נועד להתקיים בת"א.

טענה זו יש לדחות מטעמים אלה:

ראשית, בהתאם לעובדות המתוארות בכתב התביעה, היתה זו התובעת אשר סרה לביתה של הנתבעת בב"ש ככל הנראה מפאת גילה ו/או מצבה הרפואי והחתימה אותה על טופס שכר טרחתה.

מובן כי בהעדרם של ראיות חיצוניות לדבר, נועד מימוש קיומה של ההתחייבות הנדונה, היינו תשלום שכר טרחתה של התובעת, להתממש בסופו של יום בביתה של הנתבעת הממוקם כאמור בב"ש.

שנית, וכאן העיקר, ההסכם שעל בסיסו מבססת התובעת את תביעתה שותק לעניין מקום תשלומו של שכר הטירחה ואינו מציינו ולו במרומז כי נועד לת"א. ככזו פועלת שתיקתו של ההסכם לטובת הנתבעת שכן אילו סברה התובעת כי בידיה ראיות בכתב המלמדות כי הגם שתיקתו של זה כוונת הצדדים היתה לקיים את ההתחייבות בת"א, מקום היה וגם מצופה ממנה להביא ראיות אלו בפניי ברם, כאמור כך לא נעשה על ידה.

בעניין זה אוסיף לציין כי איני מקבל את עמדתה הגורסת של התובעת לפיה מועד יצירת ההתחייבות נלמד מהמקום בו הוגשה תביעתה בשם הנתבעת להכיר בזכאותה לפיצויים. טענה זו מערבת מין שאינו במינו. כאמור, עילתה של התביעה נסמכת על קיום התחייבות אחת והיא התחייבותה של הנתבעת לשלם לתובעת את שכר טרחתה בגין טיפולה בתביעה לפיצויים בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים. מעילה זו גוזרים אנו את הסמכות המקומית הראויה וזו כך למדנו נועדה לקיום בב"ש. ע"כ אין קשר בין המקום בו הוגשה התביעה לפיצויים בשם הנתבעת בעיר ת"א, במחוזה שוכנת הרשות מטעם משרד האוצר שאמורה לטפל בפניות כגון דא, לבין טענתה של התובעת כי יש לראות במקום ההגשה הנדון, סממן מובהק לקיום התחייבותה של הנתבעת לתשלום שכר טרחתה.

אוסיף לציין כי לא מצאתי ביתר טענות התובעת בהתבססה על סעיפיה החלופיים של תקנה 3(א) לתקסד"א, כל תימוכין לעמדתה כי סמכותה המקומית של התביעה נועדה לת"א ובדין לפיכך ראיתי לקבל הבקשה.

לנוכח המקובץ, אני מקבל בקשת הנתבעת להעברת תיק זה לביהמ"ש השלום בב"ש.

התיק יועבר עם זאת לאחר הגשת כתב הגנה אותו אני מורה לנתבעת להגיש בתוך 14 ימים מהיום.

לפי שעה לא ינתן צו להוצאות והאמור ידון ע"י המותב השיפוטי שידון בתיק בהתאם לתוצאות ההליך כולו.

מעברם של הדברים,אבקש להפנות את התובעת לסעיף 81א2 לחוק ההוצל"פ לפיו ייתכן ומקומה של התביעה האמורה להדון בכלל בהוצל"פ, לנוכח ראשית ראייה לסכום קצוב ובהתחשב בסכום הנתבע,ברם, היות ועסקינן בסמכות חלופה שתוצאתה אי תשלום שכ"ט עו"ד, איני עושה צו בנדון.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"א, 23 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.