אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דואוב נ' ביטוח הכשרה ואח'

דואוב נ' ביטוח הכשרה ואח'

תאריך פרסום : 15/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
35139-11-12
05/12/2013
בפני השופט:
ניר נחשון

- נגד -
התובע:
מרדכי דואוב
הנתבע:
1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
2. מור גביראל

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 25.6.12 בסך 4,579 . התובע הינו הבעלים של רכב מונית מסוג סקודה פאביה מ.ר. 89-867-25 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 2 הינו הבעלים של רכב מסוג פיאט פונטו מ.ר. 84-861-50 שהיה נהוג בזמנים הרלבנטיים לתביעה על ידי מר יגאל אלקייס. הנתבעת 1 הינה חברה לביטוח אשר בטחה את רכב הנתבע 2 , בין היתר, בגין נזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה ועדותו בפני, עת נסע ברחוב מינץ בשכונת רמות אשר בירושלים רכב הנתבעים אשר הגיע מרחוב רובין החל לפנות שמאלה על מנת לבצע פניית פרסה פגע עם חזית רכבו בכנף הקידמית שמאלית של רכבו.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה ובעדותו לפני, רכב הנתבעים שהגיע מרחוב רובין לרחוב מינץ נכנס לרחוב מינץ על מנת לבצע פניית פרסה ולשוב לרחוב רובין, רכב התובע אשר הגיע מצד שמאל (לרחוב רובין) נכנס לצומת לא פנוי ופגע ברכב הנתבעים עם המגן הקדמי שמאלי של רכבו. עוד טענו הנתבעים, כי הנזקים הנטענים לא נגרמו כתוצאה מהתאונה דנא כפי שעולה מפתק שנרשם על ידי התובע מיד בסמוך לאחר קרות התאונה שצורף כנספח לכתב התביעה. בהתאם לאמור בפתק, הנזק שנגרם לרכב התובע בעקבות התאונה הינו לפגוש קידמי בלבד להבדיל מנזק שהיה מצוי בכנף השמאלית קדמית שכאמור, אינו קשור לתאונה דנן.

4.ביום 10.11.13, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, טענו לשיעור הנזקים.

5.המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה, איפוא, הן באשר לשאלת האחריות והן בשאלת שיעור הנזק.

6.לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות הנוספות שהוגשו לעיוני שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:

באשר לשאלת העובדתית באשר לאופן קרות התאונה נדמה, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שרכב הנתבעים נכנס לצומת על מנת לבצע פניית פרסה כאשר הנתבע 2 הספיק לבצע את מרבית פניית הפרסה ואולם עם שובו ולקראת השלמת פניית הפרסה אירעה מפגש כלי רכב בין חזית שמאלית של רכב התובע לחזית ימנית של רכב הנתבעים.

ראשית, סבורני, כי בנסיבות אלה יש להשית את מירב האחריות לפתחו של הנתבע 2. שכן, הוא זה אשר ביצע פעולה בלתי צפויה בדרך ונכנס לנתיב נסיעתו של רכב התובע תוך הפתעתו. משכך, על המבצע פעולה בלתי צפויה בכביש רובצת חובת זהירות מוגברת.

שנית, עדות הנתבע 2, כי לא ראה את רכב התובע עובר לביצוע פניית הפרסה (פרו' בעמ' 5 שורות 3-4) מצביעה באופן ברור, כי הנתבע 2 לא הבחין ברכב התובעת בעת שהחל לבצע פניית הפרסה ודי בכך בכדי ללמד על רשלנותו באופן נהיגתו.

שלישית, על יסוד הגירסה העובדתית כאמור לעיל ניתן לקבוע, כי הנתבע 2 התרשל בכך שנהג בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעות, כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. בנוסף, נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש. בנוסף הנתבעת פעלה בניגוד לתקנה 44 הקובעת כדלקמן:

" (א)לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.

(ב)בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה".

ומקל וחומר, כאשר פעולה זו מבוצעת בעיבורו של צומת.

5.עם זאת, אין חולק, כי חלה חובת זהירות אף על נהג רכב התובע בעת היכנסו לצומת ומשכך, סבורני כי יש להשית עליו רשלנות תורמת בשיעור של כ-20%. ( ראה: ע"א 267/58 , לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250, 1255 1959 ) שם נקבע, כי – "אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני ייתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה.... הנהג בעל זכות יתר אינו מוצדק בהתקדמותו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר, כי עקב כך תיגרם התנגשות".

6.באשר לשאלת שיעור הנזקים הנטענים טענה הנתבעת, כי אין לייחס את הנזקים הנטענים בחלקם או במלואם לתאונה נשוא תיק זה בעיקר בשל שני טעמים עיקריים. האחד, חלקם של הנזקים הנטענים נגרמו בתאונות דרכים אחרות. השני, התובע פוצה בגין הנזקים הנטענים במסגרת תביעותיו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונות האחרות. מחומר הראיות שהובא בפני עולה, כי מלבד התאונה נשוא תיק זה נגרמו לרכב התובע שתי תאונות נוספות, האחת ביום 24.6.12 והשנייה ביום 24.11.12. התובע לא הוכיח, כי תיקן את רכבו מיד בסמוך לאחר התאונה נשוא תיק זה ומשכך ניתן לקבוע, כי המשיך להשתמש ברכב במצבו הניזוק עד להתרחשות התאונה ביום 24.11.12. בעקבות התאונה זו הוחלפו הכנף השמאלית והפגוש האחורי בתיקון שביצע בין הימים 25.11.12 ל-27.11.12. בגין תיקון הנזקים התובע קיבל פיצוי מלא מהראל חברה לביטוח בע"מ.

הן בכתב התביעה והן בחקירתו הנגדית ניסה התובע להסתיר את העובדה, כי רכבו היה מעורב בשתי תאונות דרכים נוספות וכן, לא התייחס לנושא תיקון הרכב ולבטח לא המציא ראיות כלשהן באשר לתיקון הרכב. לעומתו, הנתבעים הציגו ראיות לפיהן רכבו של התובע תוקן לאחר התאונה מיום 24.11.12 בין היתר במוקדי הנזק נשוא התאונה דנן.

משכך, ככל שבית המשפט יורה על פיצויו הרי יצא הניזוק יוצא נשכר באופן שיפוצה פעמיים בגין תיקון נזקיו שאומנם נגרמו לו בתאונות שונות ואולם, עבור תיקון הנזקים שילם, לכאורה, רק פעם אחת.

התובע יכול היה להמציא בנקל הוכחות בגין תיקון כלי רכבו לאחר התאונה נשוא תיק זה ואולם לא עשה כן. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע (ראה: ע"א 55/89, קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991).

7.נוכח האמור, הנני מקבל טענת הנתבעים, כי לתובע לא נגרם בסופו של יום נזק ממוני כתוצאה מהתאונה בגין הנזקים הישירים של רכבו. סבורני, כי התובע אף לא הוכיח נזק עקיף כגון אובדן הכנסה בגין ימי השבתת הרכב במהלך תיקונו במוסך זאת לאחר שתיקון את רכבו לאחר שלוש תאונות כאשר לא הוכח אף ימי הפסד עבודה בפועל וכמו כן, לא הוכח שיעור השתכרותו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ