דה קאלו נ' סלע סלוצקין ואח'

פסק דין

בבר"ע (רע"א 1162/14), קיבל ביהמ"ש העליון ערעור על פסק דיני מיום 26.1.2014, בו קבעתי כי הערעור על פסה"ד של המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין בתל אביב (כב' המפקחת מירה אריאלי, להלן: "המפקחת") בתיק ת/262/13 מיום 24.7.2013 (להלן: "פסה"ד"), נדחה על הסף בשל איחור בהגשתו, ובשל אי צירוף ההחלטה מושא הערעור. ביהמ"ש העליון קבע בפסק דינו כי לא היה איחור בהגשת הערעור על פסה"ד. עוד קבע ביהמ"ש העליון כי לא היה הכרח לדחות על הסף את הערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול בשל אי צירופה, אלא היה על ביהמ"ש, לדון בערעור לגופו, תוך השתת הוצאות משפט על המערער בשל הפגם הנ"ל, והוא העמיד ההוצאות ע"ס 2,500 ₪ + מע"מ. ביהמ"ש העליון הורה להחזיר את התיק לבימ"ש זה לדיון לגופו של ערעור, וציין כי אין הכרח שבימ"ש זה יקיים לפניו דיון נוסף בערעור, לפיכך אני דנה בטענות כפי שנטענו בפני.

עיקרי העובדות

בקצירת האומר אציין, כי מדובר בסכסוך שכנים בבית משותף, ברח' המליץ 7 בתל אביב, חלקה 11 בגוש 6911 שבו 6 דיירים. המערער, גר בקומה שמעל המשיבים, אשר גרים בדירה שמתחתיו. התרחשו נזילות מים חוזרות ונשנות מסוגים שונים מדירת המערער לדירת המשיבים, בה התגוררו המשיבה 2 ובנה. הנזילות גרמו לנזקי רטיבות בדירת המשיבים, ולטענתם היא הפכה לבלתי ראויה למגורים עד כי נאלצו לעזוב את הדירה ולשכור דיור חלופי. המשיבים הגישו כנגד המערער תביעה למפקחת למתן צו עשה שיורה לו לתקן את הליקויים בדירתו שגורמים לנזילות המים, וכן לתקן את נזקי הרטיבות שבדירתם.

המפקחת קבעה בפסק דין מנומק, שניתן בהעדר התייצבות המערער לדיון, אך לאחר ששמעה את טענות המשיבים ובחנה את ראיותיהם וחוות הדעת שהגישו, כי על המערער לתקן את כל הליקויים שבדירתו. עוד קבעה המפקחת כי לאחר שמומחה יאשר בחוו"ד כתובה כי הליקויים בדירת המערער תוקנו כראוי, על המערער לתקן על חשבונו גם את כל נזקי הרטיבות שבדירת המשיבים. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבותו לדיון (להלן: "בקשת ביטול").

ביום 5.8.2013 התקיים דיון בבקשת הביטול, ובהסכמת הצדדים המפקחת מינתה מומחה מטעמה– יוסף גולדקלנג מהנדס ושמאי מקרקעין (להלן: "המומחה"), על מנת שיבדוק את סיבת הנזקים בדירת המשיבים, ואת הדרכים לתיקונם ולמניעתם.

בחוות דעתו מיום 20.8.2013 קבע המומחה כי נזקי הרטיבות בדירת המשיבים נגרמו עקב עבודות שיפוצים וליקויים שונים בדירת המערער אותם פירט, וכי על המערער לתקנם על חשבונו. המומחה ציין גם שהגג מעל חדר הילדים, מהווה רכוש משותף והאחריות לאיטומו אינה חלה על המערער. המומחה גם פירט את הדרכים לתיקון נזקי הרטיבות שנגרמו בדירת המשיבים.

לאחר שהוגשה למפקחת חוות דעת המומחה, נתנה המפקחת החלטה ביום 15.9.2013, שנשלחה לצדדים וכותרתה: "החלטת כב' המפקחת הבכירה, גב' מירה אריאלי, לתגובה לבקשת הנתבע לביטול פסק דין ולהוספת נתבע" , ובה נקבע:

"1. התביעה בפני אינה תביעה לפיצוי בגין נזקים.

2.לא הוגש תצהיר.

3.אני דוחה את הבקשה לצרוף נתבע, לאחר שקראתי בעיון חוות דעת המומחה, ולאור העובדה שנזקי הרטיבות ארעו גם בחודשי הקיץ.

4.לאור ממצאי המומחה לא מצאתי לנכון לבטל פסק הדין ואני דוחה הבקשה".

יצויין כי ההחלטה הנ"ל היא ההחלטה שלא צורפה לערעור המקורי שהוגש לפניי. בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון, הוריתי לצדדים, בהחלטתי מיום 19.3.2014, להמציא את החלטת המפקחת הנ"ל והיא הומצאה לתיק.

דיון

מהחומר שבתיק עולה כי בדיון שהתקיים לפני המפקחת ביום 5.8.2013 במעמד שני הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה כי ימונה מומחה ע"י המפקחת, ולאור הסכמה זו החליטה המפקחת למנות מומחה מטעמה. בהחלטה זו של המפקחת, היא למעשה נעתרה לבקשת המערער לבחון שוב את פסק דינה לגופו בהתאם לממצאי חוו"ד המומחה שמינתה. לפיכך, מתייתר הצורך לדון בשיקולי ביהמ"ש בבקשה לביטול, בנוגע לסיבת המחדל של העדר התייצבות המערער לדיון, ובאשר לסיכויי התביעה באם יבוטל פסה"ד. הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ע"י המפקחת, למעשה מאיינת את ההתפתחויות הקודמות. לפיכך, כל שנותר לדון הוא רק בעילות הערעור האחרות, שהן לטענת המערער:

העדר הנמקה בהחלטת המפקחת מיום 15.9.2013.

סטייה מחוו"ד המומחה שמינתה המפקחת שקבע כי יש להטיל חלוקת אחריות בתיקון הנזקים בדירת המשיבים בין המערער לוועד הבית.

לא ניתנה למערער זכות תשובה לתגובת המשיבים לבקשתו הנוספת לביטול פסק הדין (שהוגשה לאחר קבלת חוו"ד המומחה).

המועדים הנקובים בפסה"ד שעל המערער לתקן את דירתו אינם ריאליים, מאחר שלאור האמור בחוות דעת המומחה יש להמתין להתייבשות החול בדירת המערער תחילה.

בתגובה שהגיש המערער ביום 2.1.2014 הוסיף המערער טענה שלא הופיעה בהודעת הערעור לפיה מחשבונות המים של חברת מי אביבים בגין דירת המערער עולה כי הצריכה הייתה מועטה ביותר, דבר המוכיח לטענתו שלא הייתה נזילה.