דהן נ' ר.י. רימון נהול והשקעות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיה את התשלומים ששולמו עבור פרסום בית העסק של בעלה באינטרנט כמו גם פיצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת התובעת ביום 30.12.09 התקשרה עם הנתבעת בהסכם פרסום באינטרנט וזאת עקב לחץ שיווקי וניצול תמימותה. משביקשה התובעת זמן קצר לאחר מכן לבטל את ההתקשרות, נתקלה בסירוב, עד כי נאלצה להגיש את התביעה שבפני.

לטענת הנתבעת התקשרות הצדדים בוצעה כדבעי לאחר שנמסרו בידי התובעת מלוא הפרטים הרלוונטיים. עוד נטען כי התובעת הצהירה במפורש כי מטרתה הינה הגעה לקהל יעד שונה מזה שהיה קיים ביחס לבית העסק באותה עת.

משביקשה התובעת לבטל את ההתקשרות נוצר עמה קשר נוסף שאז ניתנה לה הנחה משמעותית ותוספות שונות כגון הוספת מילות חיפוש ללא תשלום וכיצוא באלו.

כן נטען כי בפועל , כל ששילמה התובעת הוא סך של 2,250 ₪, כאשר אחת מן ההמחאות הושבה מחמת העדר כיסוי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. להלן טעמיי.

התובעת הינה מבוגר, כשיר היודע את שהוא עושה. משחתמה התובעת על הסכם התקשרות, יש לכך משמעות והשלכות. כל התקשרות חוזית יוצרת בעקבותיה מערך ציפיות של שני הצדדים והערכות שלהם לצורך מילוי ההתחייבויות.

אילו סברה התובעת כי לא תוכל לעמוד כלכלית בהסדר, היה עליה להמנע מלכתחילה מלהתקשר בו.

מאידך, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת ביחס להיקף ההתקשרות או התנהלותם של הצדדים לאחר אותה התקשרות.

הנציג שהתייצב באולמי כלל לא נכח בעת התקשרות הצדדים או במהלך ניהול השיחות שלאחר מכן. עובדה זו עומדת לחובתה של הנתבעת. במקום שבו מדובר בתביעה בה קיימות, בין היתר, מחלוקות עובדתיות ברורות, שהרי היה על הנתבעת לוודא כי אותם גורמים אשר באו בדברים עם התובעת, יהיו נוכחים באולמי.

טען נציג הנתבעת כי ההתקשרות היתה בהיקף של 9,000 ₪ ולאחר מכן, משביקשה התובעת לבטל את ההתקשרות, ניתנה הנחה של 3,000 ₪. לתמיכה בטענה זו הוצג בפני החוזה שנחתם בין הצדדים.

לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת בעניין זה לא אך בשל העדר התייצבות העדים הרלוונטיים, אלא מחמת הנתונים הנוספים שהוצגו בפני.

טענה התובעת כי אמרה לנציגת הנתבעת שאין בידה לשלם סך של 9,000 ₪, אלא 6,000 בלבד וכי ניתנה הסכמת הנתבעת לכך.

טענה זו נתמכת בגבייה שבוצעה בפועל בעניין זה על ידי הנתבעת.

מייד עם ההתקשרות שבין הצדדים דאגה הנתבעת לשלוח נציג אשר בא לקחת את ההסכם ואת השיקים. השיקים שניתנו על ידי התובעת באותו מועד, היו על סך של 6,000 ₪ בלבד.

לא נמצא בתיק ולא הוצגו לי ראיות כלשהן כי הוסכם בין הצדדים על תשלום נוסף או מאוחר יותר.

טענה התובעת כי ביקשה לבטל את ההתקשרות שבין הצדדים בתוך מספר ימים.

טענה זו לא הופרכה ואף נתמכה במכתבה של הנתבעת עצמה בו הודתה כי בוצעה פנייה בעניין זה ביום 7.1.10, דהיינו ימים ספורים לאחר ההתקשרות שבין הצדדים.

הנתבעת אומנם טענה כי בעקבות אותה פנייה הוסכם בין הצדדים על המשך ההתקשרות בעלות נמוכה יותר של 6,000 ₪ ואולם הוכח בפני כאמור כי מלכתחילה הוסכם בין הצדדים על שיעור זה של תמורה ומכאן שלא היה בהיקף התמורה כדי לשנות דבר.