פסק-דין
1.לפני תביעה כספית על סך 5,000 ₪ אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבע בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.1.2013, בשעה 1:50 לפנות בוקר לערך, ברחוב רמב"ן, ירושלים. התובע הינו הנהג ו/או המחזיק ברכב מסוג מאזדה 6 שנת ייצור 2004 מ.ר. 63-717-56 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים הנהג ו/או המחזיק ברכב מסוג הונדה סיוויק שנת ייצור 1998 מ.ר. 34-069-17 (להלן: "רכב הנתבע"). נזקי התובע, על פי חוות דעת שמאי רכב מוסמך, מסתכמים בסך 3,111 ₪ (כולל מע"מ), וכן התובע נשא בעלות שכר טרחת השמאי בסך 599 ₪.
2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, רכב התובע עמד בצומת מרומזר תוך שהינו מציית למופע אור אדום שדלק בכיוון נסיעתו. משהתחלף מופע האורות לאור ירוק, החל התובע בנסיעה אשר בהמשכה האט על מנת לאפשר לרכב צד ג' שנסע לפניו להחנות רכבו. הנתבע הגיח מאחור במהירות מופרזת ופגע ברכב התובע מאחור (ולהלן: "התאונה"), כאשר מוקד הנזק ברכב התובע הינו בחלקו האחורי.
3.הנתבע לא הגיש כתב הגנה ואולם התייצב במועד הדיון והעיד בפניי אודות נסיבות קרות התאונה. כמו כן, הנתבע הגיש לתיק בית המשפט חוות דעת שמאי רכב בגין הנזקים שנגרמו לרכבו אליה צורפו אף תמונות צבע של מוקד הנזק ברכבו.
4.ביום 2.10.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו העידו הנהגים אודות נסיבות קרות התאונה. עדות התובע נמצאה בעיני אמינה וקוהורנטית זאת בדומה לאמור בכתב התביעה, כי לאחר שהתובע החל בנסיעה ברחוב חד סטרי בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים, רכב שנסע לפניו ביקש לבצע חניה בצד שמאל של הדרך ומכאן שהתובע האט על מנת לאפשר לו לעשות כן כאשר לפתע, רכב הנתבע הגיח מאחור במהירות מופרזת ופגע בפגוש האחורי ברכב התובע.
5.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה במהלך הדיון, הן רכב התובע והן רכב הנתבע עמדו בצומת המרומזר בשל מופע אור אדום שדלק בכיוון נסיעתם, באופן שרכב התובע עמד בנתיב השמאלי, ואילו רכב הנתבע בנתיב האמצעי. משהגיע מופע ירוק החלו הצדדים בנסיעה, כאשר רכב מסוג פיאט אשר עמד לפני רכב התובע ביקש לחנות מצד שמאל. רכב התובע "חתך" את הנתבע כאשר ניסה לעקוף את הרכב המבקש לחנות, משכך פגע התובע באמצעות חלקו האחורי ימני, בצדו השמאלי קדמי של רכב הנתבע.
6.המחלוקת הנעוצה, איפוא, בין הצדדים נסובה בעיקרה סביב שאלת האחריות לקרות התאונה.
7.לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, שמעתי טענות ועדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בעיקרה ולהלן נימוקיי:
באשר לשאלת שיעור הנזק, סבורני, כי התובע אומנם הוכיח את נזקיו מחד באמצעות חוות דעת שמאי רכב אשר צורפה לכתב התביעה. באשר לשאלת האחריות הנני מעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע. גירסת התובע נתמכת בתמונות מוקד הנזק ברכבו המצביעות דווקא הינו בחלק המרכזי של הפגוש האחורי ולא בצדו, תמונות הנזק של התובע אכן מאששות סברה זאת, הואיל וניתן לראות בבירור את מוקד הנזק בקורה האחורית לאחר הסרת הפגוש. מכאן יש לקבוע ללא ספק, כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע בחלקו האחורי. עם זאת, כיצד ניתן להסביר אם כן, העולה מתמונות מוקד הנזק של רכב הנתבע מהן עולה, לכאורה, כי מוקד הנזק ברכבו הינו דווקא בכנף השמאלי קדמי של רכבו?!. התרחיש האפשרי היחיד בהינתן ראיות אלו לעניות דעתי, הינו מצב בו רכב הנתבע שנסע אחרי רכב התובע ניסה להימנע מפגיעה ברכב התובע באופן שסטה ימינה.
8.נוכח האמור, סבורני, כי הנתבע התרשל בנהיגתו בכך שלא שמר מרחק מספיק מהרכב שנסע לפניו בניגוד לתקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הקובעת,כי:
"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה."
9.נוכח האמור ולאור המקובץ לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,711 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.1.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 יום.
המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, כ"א חשון תשע"ד, 25 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.