דהן נ' מזכ"ל המועצה הדתית עכו

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התובע תבע את המועצה המקומית עכו תביעה כספית ע"ס 144,000 ₪ בת"א 288/07 בפני כב' השופט שחורי.

בתיק זה, שבו העיד ונחקר גם התובע וגם הנתבע הנוכחי – איציק נבון מזכ"ל המועצה הדתית בעכו, דחה כב' השופט שחורי בפס"ד מיום 19.6.08 את התביעה.

יש לציין, כי פרוטוקולי הדיון שהומצאו לי בחלקם התנהלו בתאריך 13.4.08, דהיינו ישנו פער של חודשיים לפחות מיום שמיעת הדיונים בפני כב' השופט שחורי ועד מתן פסה"ד.

מכל מקום, בפסה"ד חייב השופט שחורי את התובע בתשלום הוצאות בסך 6,000 ₪ + מע"מ. תיק הוצל"פ נפתח בגין אי תשלום ההוצאות ובגינה שילם התובע עפ"י קבלה סך של 8,040 ₪, שהוא הסכום הנתבע בתביעה כספית זו בפניי אישית מאת הנתבע מר איציק נבון.

לתובע מס' טענות בהקשר זה.

ראשית, הוא טוען טענות לגופו של פסה"ד, כמו למשל הטענה שהנתבע ניכה 30% והעביר כסף למס הכנסה, בזמן שלא היתה לו קבלה ולא תהיה לו עד היום (נספח 4 לתביעה). יש לציין כי בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין הניתנים בבימ"ש שלום אחר. עניין זה נדון והוכרע ע"י כב' השופט שחורי ולכן יש לדחות טענה זו בגין מעשה בית דין.

טענה נוספת, או יותר נכון שתי טענות שעלו בביהמ"ש, האחת היא שהתצהיר הגיע לדואר רק ביום 14.4.08, כאשר הנתבע העיד שהתצהיר נשלח לתובע ביום 13.4.08, יום הדיון בפני השופט שחורי. משכך טוען התובע כי מדובר בעדות שקר בבימ"ש.

טענה שנייה שיש לציין שלא מצאה כלל את ביטויה במסגרת כתב התביעה ועלתה לראשונה בביהמ"ש, כי סוכם בין הצדדים לאחר הדיון, כי למעשה הנתבע יוותר על כל תשלום של הוצאות ולמרות זאת הנתבע פעל לשם קבלת הוצאות אלה.

לאחר שבחנתי את עדותו של התובע ואת עדותו של הנתבע, אשר ניתנו במסגרת ק.מ, אני פוסק כי יש לדחות את טענות התובע ולדחות את התביעה בכללותה. הסיבות לכך פשוטות – ראשית, אם לתובע היו טענות ואין ספק שהוא ידע אותן עוד לפני מתן פסה"ד בפני השופט שחורי ביום 19.6.08, חזקה עליו שהיה מציין את הטענות האלה בפני השופט ולא ממתין בטענות המתייחסות לעדות שקר כזו או אחרת. יש לציין, כי בשום שלב לא פעל התובע, לא על דרך של ערעור לא על דרך של פנייה למותב שנתן את פסה"ד ולא בכל דרך אחרת על מנת להציג טענה זו והסתפק בהגשת תביעה כספית להשבה.

שנית, הטענה שכביכול היתה הסכמה בין הצדדים על וויתור על ההוצאות היא טענה שבעובדה שיש להוכיח אותה בראיות. הנתבע הכחיש זאת מכל וכל ומדובר בגירסה מול גירסה, אשר אין עדיפות לתובע מבחינת דרך הוכחתה. העובדה שלא צויינה כלל בכתב התביעה עומדת לחובתו של התובע מבחינת עודף מאזן ההסתברות והיכולת להוכיח את תביעתו כאשר עליו נטל הראייה.

מכל המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.

לאור סיום התיק בדרך האמורה ולאור הצהרת ב"כ הנתבעת כי לא יעמוד על הוצאות, אסתפק בתוצאה האמורה והתביעה תידחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.