דהן נ' חברת עורכי דין עזריאלנט לישראל בע"מ

החלטה

לפני בקשת חברת עורכי הדין עזריאלנט ( להלן: "המבקשת" ) להגשת ראיות נוספות לאחר הגשת סיכומי הגב' מירב דהן (להלן: "המשיבה"), כתגובה לאמור בהם.

המבקשת מבקש להוסיף ראיות נוספות לאור דברי המשיבה בסעיפים 9 ו- 10 לסיכומיה.

המבקשת טוענת כי ברצונה להגיש ראיות נוספות לסתירת האמור בסעיפים 9 ו-10 לסיכומי המשיבה, אשר יפריכו את טענותיה העובדתיות של המשיבה, לפיהן חתמה על ההסכם הראשון ועד החתימה על ההסכם השני כעבור שבוע ימים בלבד.

לשיטת המבקשת, למשיבה לא יגרם נזק דיוני מצירוף הראיות שכן ממילא בית המשפט קבע דיון בבקשת המבקשת לצרף מיסרונים לחומר הראיות בתיק.

לטענת המבקשת, בסיכומיה העלתה המשיבה טענות סותרות לאילו שנטענו על ידה בחקירתה הנגדית והם מהווים טענה מפתיעה שמחייבת הזמה. אשר על כן מבקשת היא להגיש חליפת הודעות דואר אלקטרוני, בין עו"ד ערן עזרא למנהלת תיקי הלקוחות ב"דן אנד ברד סטרייט" ועו"ד אברהם עזריאלנט מיום 21.10.10. כמו כן, מהקשת היא לצרף עץ בעלויות של חברות בשליטת בעלה של המשיבה מיום 21.10.10, וכן דו"ח של חברת מודיעין אזרחי בהיקף של 32 עמודים שהתקבל אצל המבקשת ביום 25.10.10 .

המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה ולחיוב המבקשת בהוצאות, מהסיבה שלטענתה, מדובר בראיות, שאין בכוחן לשנות את ההכרעה, ואין כל הסבר לאי הגשת הראיות בשלב ההוכחות.

לשיטת המשיבה, לא מדובר בטענה מפתיעה או חדשה. כבר בכתב התביעה נטען בסעיף 17, כי ההסכם השני נחתם כשבוע לאחר ההסכם הראשון. לכן אין להתיר הבאת ראיות חדשות. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת התרשלה בהבאת ראיותיה, והיה עליה להמנע מתקלה זו.

טוענת המשיבה, כי גם אם תתקבל טענת המבקש לפיה ההסכם השני נחתם כ- 35 ימים לאחר ההסכם הראשון, עדיין לא נרפא הפגם שבהחתמת המשיבה על הסכם טרחה, שני שמלמד על התנהלות לא תקינה של עו"ד כלפי לקוחו. עצם ההחתמה על הסכם שני ממניע, שלשיטת המשיבה, הנו בצע כסף בלבד לא ירפא עם יוכח שנחתם 35 ימים לאחר ההסכם הראשון.

המבקשת בתשובתה טוענת, כי תגובת המשיבה קלושה, קטנוניות וטפלות ומטרתן להסיט את תשומת ליבו של בית משפט מהעיקר לטפל ומטרתן לחסום את חשיפת האמת.

לשיטת המבקשת, משהותרה הבאת המיסרונים לאחר שלב ההוכחות לא יגרם נזק דיוני מהבאת ראיות נוספות, במיוחד כאשר יש בראיות כדי להזים את גרסתה השקרית של המשיבה, כהגדרת המבקשת.

דיון:

האם ראוי להתיר לנתבע להגיש ראיה נוספת לאחר סיום שלב ההוכחות והגשת סיכומי התובעת וכתגובה להם ?

עמדת הפסיקה:

"...הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב "חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע "א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (742 ,738 (3; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (339 ,337 (4)..." רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, תק-על 2002(2), 1142 , 1143 (2002)

ראה עוד על הרציונאל המנחה:"...ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.
והטעם לדבר?
"כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה". (ההדגשה במקור; ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט(339 ,337 (4 (מפי השופט זילברג)..." ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3), 738 , 742-743 (1992)

מתי יתיר בית המשפט הגשת ראיה נוספת כחריג לכלל:

"...עם זאת, עקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם ברור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). עמד על כך השופט צבי ברנזון: