דהן נ' אסרף ואח'

נתבעים 1 . דוד אסרף – ניתן פסק דין 2 . אליהו חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1930, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.7.09, עת נהג התובע ברכב מסוג טויוטה מס' 7537014 (להלן- "רכב התובע") בדרך בין-עירונית, וכאשר האט על מנת לבצע פנייה ימינה, רכב צד ג' הנהוג על ידי הנתבע 1, התנגש בו מאחור (להלן- "התאונה"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב התובע. התביעה כנגד הנתבע 1 נמחקה ביום 30.12.10 בהסכמת הצדדים. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה.

בסמוך לאחר התאונה, פנה התובע למחלקת המיון ב- "ביה"ח לגליל המערבי – נהריה" (להלן: "ביה"ח"), משם הועבר לאשפוז במחלקה פנימית ה' כשהוא מתלונן על כאבי גב תחתון וכאבים בחזה. בטופס "סיכום אשפוז" צוין כי "ברקע מחלת לב איסכמית, עם קוצב לב קבוע משנה 2008, ... מוכר לנו מאשפוזים רבים, אחרון ב-12/08 בשל כאבים בחזה, דפיקות לב מהירות וקשיי נשימה. ... עבר חמישה צינתורים...". בבדיקה לא נמצא ממצא חבלתי, אך אושפז לצורך השגחה ומעקב, וכאבי הגב מהם סבל, טופלו תרופתית. התובע שוחרר ביום 26.7.09 במצב כללי טוב עם המלצה להמשך טיפול תרופתי, מעקב רופא מטפל בקהילה, ביצוע מעקב והתאמת טיפול בקומדין.

למחרת שחרורו ממחלקה פנימית ה', ביום 27.7.09, פנה התובע למחלקת טיפול נמרץ כללי בביה"ח "עקב כאבי בטן ימנית תחתונה, אשר הופיעו ביום קבלתו". לאחר שהודגם נקב במעי הדק הסופי ונוזל דלקתי, בוצע טיפול ניתוחי של פתיחת בטן ימנית תחתונה וכריתת הקטע המנוקב של המעי. ביום 29.7.09 הועבר התובע לאשפוז במחלקה כירורגית ממנה שוחרר ביום 4.8.09 כשהוא "מרגיש בטוב", ועם המלצות לאנלגטיקה לפי הצורך, המשך טיפול תרופתי קבוע, מנוחה בבית במשך חודש ימים, ביקורת במרפאה כירורגית, המשך מעקב רופא מטפל במסגרת קופת חולים ובדיקת רופא קרדיולוג לצורך איזון תרופתי במסגרת קופת חולים.

ביום 10.8.09 שב התובע למחלקת המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבי בטן, חום גבוה עצירות במשך 4 ימים, סחרחורת וכאבי ראש מאז התאונה. התובע הועבר לאשפוז במחלקה פנימית ה', שם שהה בהשגחה. בוצע לתובע צילום בטן שלא הראה ממצא חולני גס, והתובע קיבל טיפול תרופתי. כמו כן, נבדק התובע על ידי רופא כירורג בכיר, ובוצע לו CT בטן ולא נמצא נוזל חופשי או אוויר חופשי בבטן או באגן, ונשללה בעיה כירורגית חריפה. בנוסף, בוצע לתובע CT ראש בו לא נמצא ממצא חבלתי. לפי צילומי רנטגן גב שנעשו לתובע, לא נמצאה עדות לשברים. התובע שוחרר ביום 17.8.09 כשהוא "חש בטוב" ו- "במצב כללי משביע רצון", עם המלצות לדיאטה דלת מלח, המשך טיפול תרופתי, מעקב ספירת דם, מעקב אלקטרוליטים ותפקודי כליה, מעקב רופא מטפל במסגרת קופ"ח, מעקב קרדיולוגי בקהילה ומעקב אורטופדי בקהילה עקב כאבי גב ומנוחה בת שבוע ימים.

התובע ביצע 12 טיפולי פיזיותרפיה החל מיום 18.11.09 ועד ליום 11.1.10. ב- "מכתב סיכום טיפול לרופא המטפל" נרשם כי חלה "הטבה במצב".

ביום 2.1.11 נעתרתי לבקשת התובע למינוי מומחה רפואי, והוריתי על מינויו של פרופ' רמי אליקים, מומחה לגסטרואנטרולוגיה ורפואה פנימית, כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה. לאור הודעתו של פרופ' אליקים מיום 13.1.11 כי לא יוכל להגיש חוות דעת בתיק, מיניתי תחתיו, בהחלטתי מיום 20.1.11, את פרופ' צבי פיירמן, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה, כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן: "המומחה").

ביום 15.5.11 הוגשה חוות דעתו של המומחה לתיק. בעמוד 2 לחוות דעתו ציין המומחה כי:

"לא מצאתי נכות או מגבלות שפוגעת בתיפקוד מערכת עיכול, אינני מוצא קשר בין ניתוח שעבר במעי דק ותלונתיו- חולשה, כאבי ראש, חזה, גפיים, ישנוניות וכד', יתר על כן תיקון התנקבות של מעי דק וכריתת קטע מעי דק אין על עדות לחסר פתלוגי בהיבט הקליני, מעבדתי או הפרעה בספיגה".

ביום 6.7.11 הוגשו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ התובע. בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין התנקבות המעי דק שאובחנה באשפוז חוזר, השיב המומחה כי:

"אינני מוצא קשר בין התאונה להתנקבות, למעט העובדה של מרווח של מספר מים (צ.ל. ימים, ע.א.) לאחר התאונה, בדוח הניתוח והפתלוגיה לא מצוינת סיבת ההתנקבות, אין כל עדות לפגיעה טראומטית במעי. ככלל תתכן בחבלה בטנית התנקבות באיבר חלול של מערכת העיכול, אבל התרחשות שכזאת הינה בסמיכות מיידית עד מספר בודד של שעות, אפשרות רחוקה של התנקבות שלא אובחנה באישפוז ראשון, אינה סבירה מאחר במקרה כזה יש דליפה של תוכן מעי לתוך חלל הפריטנאום, מיד עם היוצרות נקב אשר מתייצגת בתסמינים קליניים מידיים שלא היו לחולה באישפוז הראשון. בנוסף אין עדות לממצאים אופייניים (קליניים ותוך נתוחים) לפריטוניטיס (דלקת בחלל הצפק) בת מספר ימים, או לפחות תיאור פתלוגי של נזק לדופן המעי מישני לנקב שהתרחש מספר ימים קודם עם תהליך תגובתי בן מספר ימים. לאור זאת אינני רואה תמיכה לקשר בין התאונה ולהופעת נקב במעי".

בנוגע לשאלת ב"כ התובע בעניין אשפוזים חוזרים ותכופים בגין הפגיעה במעי, השיב המומחה, במסגרת תשובתו השנייה לשאלות ההבהרה, כי: "ספרתי 8 דוחות אישפוז מעת התאונה, מתוכם 7 הינה במחלקה פנימית (כולל קרדיולוגיה) ורק אישפוז אחד בעת הניתוח היה במחלקה כירורגית, יתר על כן סיבות אישפוז הינה על רקע קרדיו-פולמונרי".

התובע צירף, במסגרת ת/1 ו- ת/2, חישוב מס לשנת 2008, לפיה הכנסות התובע לשנת 2008 עמדו ע"ס של 84,646 ₪; וכן חישוב מס לשנת 2009, לפיה הכנסות התובע לשנת 2009 עמדו ע"ס של 57,787 ₪.

בישיבה מיום 11.9.11 טענו בפניי ב"כ הצדדים בעל-פה, וכן שמעתי באופן בלתי אמצעי את בתו של התובע, הגב' רחל דהן. המומחה לא זומן לחקירה.

ב"כ התובע בסיכומיו הציע לפצות את התובע בסכומים כדלקמן: הפסד שכר לעבר – 50,000 ₪; כאב וסבל – הסכום המקסימאלי; עזרת צד ג' – לא הוצע סכום, אך נטען כי קיימת חשבונית מס (שלא הוצגה!), וכי סייעו לתובע בני משפחה, ביניהם הבת רחל אותה שמעתי. כן ביקש ב"כ התובע להוסיף לסכום הפיצוי שייקבע, הוצאות בגין אגרה ושכר טרחת עו"ד.

ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיה הציעה לפצות את התובע בסכומים כדלקמן: הפסד שכר לעבר – אין לפצות הואיל ומגבלותיו אינן תולדה של התאונה ומשום שלא הוצגו שומות מס לשנת 2009 (בדיעבד התברר כי בחומר שהוגש צורף חישוב מס לשנת 2009 ע.א.), ולאור הספק האם התובע בכלל עבד עובר לתאונה לאור מצבו הרפואי; כאב וסבל – 3,000 ₪; עזרת צד ג' – אין לפצות הואיל והתובע זקוק לעזרה ללא קשר לתאונה; הוצאות (ראש נזק זה לא נטען בסיכומי התובע) – אין לפצות בהעדר קבלות, וככל שהיו הוצאות בגין טיפולים ואשפוזים, הרי שאין הם קשורים לתאונה. ב"כ הנתבעת 2 טענה כי מסכום הפיצוי שייקבע, יש לנכות את שכר טרחת המומחה, בו נשאה הנתבעת 2, בסך של 4,200 ₪ + מע"מ. כן ביקשה ב"כ הנתבעת 2 פטור מיתרת אגרה.

לאחר שבחנתי את כל החומר שבתיק, את החומר הרפואי ואת המסמכים שהוגשו לתיק, שקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, שמעתי את עדות בתו של התובע, ועיינתי במוצגים שהוגשו במהלך הסיכומים, ולאור הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי חוק הפלת"ד, הנני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסך של 11,000 בצירוף אגרה משוערכת ושכ"ט עו"ד בשיעור של% 15.08 מן הסכום שנפסק.

מסכום זה יקוזז שליש מן הסכום ששולם ע"י הנתבעת למומחה בית המשפט בסך של 1,400 ₪.

התשלומים נשוא פסק הדין ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.