אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דהן נ' אלדן השכרת רכב בע"מ

דהן נ' אלדן השכרת רכב בע"מ

תאריך פרסום : 10/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
16801-09-13
04/03/2014
בפני השופט:
ניר נחשון

- נגד -
התובע:
תומר דהן
הנתבע:
אלדן השכרת רכב בע"מ

פסק-דין

1.לפני תביעה חוזית כספית על סך 33,200 ₪ בגין הפרת הנתבעת את התחייבויותיה במסגרת הסכם להשכרת רכב מיום 27.3.12 על יסודו שכר התובע מהנתבעת רכב מסוג מאזדה 2 מ.ר. 61-420-71 ( להלן: "כלי הרכב"). הסכם השכירות הפרטני של כלי הרכב לא צורף לכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים.

2.לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה-למרות שהינו לקוח של הנתבעת מזה מספר שנים במהלכן שכר מהנתבעת מספר רכבים ועמד בכל התשלומים השוטפים - זכה לשירות לקוי מטעם הנתבעת כמו גם לאי ביצוע החזרים כספיים להם היה זכאי בגין דוחו"ת חנייה או משטרה, השתתפויות עצמיות בגין פיצויים שקיבלה הנתבעת בתביעות לנזקי תאונות דרכים והפרשים חודשיים שונים. הנתבעת הגדילה לעשות שעה שביום 29.7.13 עשתה דין לעצמה ותפסה את כלי הרכב נשוא תיק זה שהיה בחזקת עובד מטעמו. כאשר בתחילה סבר, כי הרכב נגנב פנה אל הנתבעת וקיבל הנחייה לפנות בתלונה מסודרת למשטרה ורק לאחר מכן, כאשר המתין לקבלת רכב חלופי הוברר לו, כי הנתבעת או מי מטעמה עשתה דין עצמי ותפסה את הרכב באישון לילה. לטענת התובע נוכח האמור נגרמו לו נזקים כדלקמן: א. הפרשים כספיים בסך 160 ₪ עבור חיובים לשני רכבים למשך כעשרה חודשים ובסה"כ 3,200 ₪. ב. החזרים כספיים של 4-5 השתתפויות עצמיות אשר נגבו מהויזה ולא הוחזרו סכום הנע בין 8,000 ₪ לבין 10,000 ₪. ג. דוחו"ת חנייה /תנועה. ד. רכב של הנתבעת שפגע ברכב הפרטי של התובע. ה. גניבת או אובדן רכוש שהיה בכלי הרכב. ו. עוגמת נפש.

3.הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה את טענות התובע. לשיטתה, במהלך תקופת ההשכרה נוצר מצב בו ביקשה הנתבעת מהתובע להחזיר את הרכבים שהושכרו לו והמצויים בחזקתו ובכך לסיים את ההתקשרות העסקית עימו וזאת בעקבות התנהגות ברוטאלית אשר גבלה באלימות מצד התובע כלפי הנתבעת ונציגיה. לאחר שמספר רב של פניות שנעשו לתובע ואשר לא נענו על ידו שיגרה הנתבעת מכתב לתובע ביום 27.6.12 והוא התבקש להשיב את כלי הרכב לידי הנתבעת עד ליום 7.7.13. משפנייה זו לא נענתה, פעלה הנתבעת לתפוס את כלי הרכב באמצעות קצין הביטחון מטעמה והודיעה לתובע, כי כלי הרכב מצוי ברשותה וכי עליו לקחת את החפצים המצויים ברכב.

4.בדיון שהתקיים בפני ביום 20.2.14 במעמד הצדדים שבו הצדדים על טענותיהם. בעדותו בפני, ציין התובע, כי הנתבעת פעלה באישון לילה על מנת להוציא את כלי הרכב מחזקת אחיו ומטלטלין בדמות כלי עבודה שהיו בכלי הרכב באותה עת. לשיטתו, הנתבעת הייתה מנועה מלפעול כפי שפעלה. בנוסף, טען התובע, כי הנתבעת החליטה להפסיק את הסכם השכירות עימו משיקולים כלכליים, זאת, בניגוד לטענותיה. התובע שלל קבלת המכתב מיום 27.6.12.

מנהל מחוז ירושלים של הנתבעת, מר אבי חדד, העיד בפני. מנהל הנתבעת אישר, כי הנתבעת פעלה לתפיסת כלי הרכב באישון לילה. לדבריו, הדבר נעשה כדין, זאת, נוכח התנהגותו האגרסיבית של התובע, קיים עם התובע פגישה ואף ניהל עימו מספר שיחות טלפון ואף דאג לשלוח מכתב דרישה להשבת כלי הרכב בטרם נקטה הנתבעת בפעולה לתפיסת כלי הרכב.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפני ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה כפי שיפורט להלן.

ראשית ועיקר, אין חולק, כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות כאשר על בסיסו שכר התובע את כלי הרכב. כמו כן, אין חולק, כי על פי הסכם המסגרת שצורף לכתבי הטענות, תקופת השכירות נקבעה למשך שלושה חודשים כאשר ההסכם יוארך אוטומטית לתקופה נוספת בלתי מוגבלת. כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להודיע לצד השני על ביטול ההסכם. בנוסף, הוסכם כי לנתבעת זכות לבטל את ההסכם כל עת ובאופן מיידי במקרה של הפרת ההסכם. כמו כן, אין חולק, כי הנתבעת פעלה לתפיסת כלי הרכב באישון לילה ובאופן זה למעשה ביטלה את ההסכם.

6.המחלוקת בין הצדדים נעוצה, איפוא, בשאלה האם זכאית הייתה הנתבעת לבטל את ההסכם באופן ובדרך שבו הוא בוטל. ההסכם שהוצג לבית המשפט אינו ההסכם השכירות הפרטני של כלי הרכב, אלא, הסכם מסגרת כללי בלבד. ההסכם שהוצג אינו מסדיר את הדרך בה ינהגו הצדדים במקרה של ביטול ההסכם ככל שהדבר נוגע להודעת ביטול. בהיעדר הסדרה של נושא זה בהסכם שבין הצדדים יש לפנות להוראות דיני החוזים.

7.המסגרת הנורמטיבית: סעיפים 20 ו- 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ד-1973, (להלן: "חוק החוזים") קובעים כדלקמן:

" 20. ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.

21.משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".

8.בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים, בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב: והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.

חובת תום הלב בקיומו של הסכם, כפי שעוגנה בסעיף 39 לחוק החוזים חולשת אף על סיומו של הסכם. בעניין זה יפים דברי כב' השופט ברק בפרשת אפרופים (ע"א 4628/93, שם, בעמ' 327):

" עקרון תום הלב אינו מוגבל אך להתווית דרך ראויה לביצוע חיובים חוזיים, אלא, הוא מהווה גם מקור להוספת זכויות וחובות לחוזה הקיים. סעיף 39 לחוק החוזים עשוי להטיל על בעלי החוזה חובות נוספות, שזכרן אינו בא בחוזה עצמו, אך המתבקשות מהצורך להביא להגשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום לב".

9.נוכח התנאים הכלליים של ההסכם שנכרת בין הצדדים, סבורני, כי אין חולק, שהנתבעת הייתה רשאית לבטל את ההסכם. עם זאת, בהיעדר טענה להפרת ההסכם מצד התובע הייתה הנתבעת מנועה לפעול באופן מיידי, אלא, בדרך של ביטול הסכם באופן המקובל ובתום לב.

10.לאחר עיון בראיות שהוצגו על ידי הצדדים לא שוכנעתי, כי התובע קיבל הודעה סדורה וראוייה על ביטול ההסכם כפי שהיה מצופה בנסיבות העניין בשים לב, למהות העסקה ולמיהותה. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי, כי הנתבעת נהגה ב-"דרך מקובלת ובתום לב". אומנם, לכתב ההגנה צורף מסמך הנחזה להיות הודעה בדבר הפסקת פעילות מול הנתבעת ואולם, לא הוצגה כל אסמכתא ממנה עולה, כי מסמך זה נשלח לתובע ומקל וחומר שלא הוצגה כל ראייה לכך כי המכתב התקבל לידיו. יתרה מכך, עיון במסמך זה אינו מלמד, כי הינו ממוען לתובע עצמו זאת בהיעדר ציונו של הנמען. בעניין שיגור המסמך באמצעות פקסמיליה לתובע הרי שבהיעדר אסמכתא באשר לשיגור הפקס ואף לא לציון הנמען הרי שעסקינן בגירסה מול גירסה ובנסיבות אלה אין להעדיף את גירסת הנתבעת על פני זו של התובע.

11.דרך הילוכה של הנתבעת בכך שפעלה לתפוס את הרכב באישון לילה, זאת, מבלי ליתן הודעת ביטול מוקדמת כדבעי ותוך העמדתו של התובע או מי מטעמו בפני שוקת שבורה אינה מתיישבת עם לשון ההסכם, עם התנהגות הצדדים במהלך קיומו של ההסכם ועם חובת תום הלב הקבועה בהוראות הדין. בעניין זה, אף אם עסקינן לשיטת הנתבעת בלקוח "בעייתי" הרי שעליה היה לצפות זאת ולנהוג ביתר שאת בדרך מקובלת ובתום לב ( ראה: ת"ק 001442/06( שלום אילת) ולנסי נורדיה נ' פאן סנרייז, פורסם בנבו). בתפיסתה את הרכב ללא מתן הודעה מוקדמת על כך לתובע, ותוך כניסה לחצריו של התובע בלא רשותו או הסכמתו ונטילת הרכב על תכולתו- פעלה הנתבעת למעשה בדרך של "עשיית דין עצמי", ללא כל סמכות בהסכם או בדין. עוד מקדמת דנא נקבע בפסיקה בנוגע להליך של עשיית דין עצמי לשם הגנה על החזקה או הבעלות כי המדובר בהליך חריג ובלתי רצוי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ