דהן ואח' נ' מרסל ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 8.3.12, לפיה דחיתי את בקשה המבקשים (שהוגשה ללא תצהיר), להאריך המועד לביצוע תשלומים למינהל מקרקעי ישראל, בה קבעתי כי לאחר שניתן פסק הדין סיים ביהמ"ש את תפקידו. לאחר שהוגשה בקשה נוספת, אליה צורף תצהיר, מצאתי לנכון לבחון את הבקשה לגוף הנטען בה.

בפסק הדין, שעניינו הסכם מכר מקרקעין בו נקבע, כי אם המבקשים לא ישלמו למינהל, עד יום 21.3.12, את התשלומים המחויבים על פי העסקה, יבוטל הסכם המכר, המשיבים ישיבו למבקשים את תשלומי התמורה ואילו המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

2.בבקשה נטען (ובצדק), כי לבימ"ש סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק, כי לא מתקיים, כאן מצב בו הסתמך צד על סופיות ההליך, מאחר שעמדת המשיבים בתביעה התקבלה, אלא שהמבקשים אינם יכולים לבצע את האמור בספק הדין, בשל כך שהמינהל טרם קבע מהו גובה "דמי הפיצול" שעל המבקשים לשלם.

לטענת המבקשים, עיכוב הוצאת השומה על ידי המינהל אינו נעוץ במחדל כלשהו מצידם. בבקשה מפורטים כל הצעדים והפעולות שבוצעו ע"י ב"כ המבקשים מול המינהל, במטרה להביא לכך שהמינהל יוציא שומה, עד למתן פסק הדין, עד שבסופו של דבר (לאחר כשנה ורבע), הוציא המינהל שומה, אולם לטענת ב"כ המבקשים, שומה זו אינה בתוקף עוד, הן עקב עבור הזמן והן עקב שינוי שטח המגרש, כפי שנקבע בפסק הדין, לעומת שטח המגרש בשומה שנערכה ולכן המבקשים נאלצים לעבור, כעת, את כל ההליך, מתחילתו.

המבקשים טוענים, כי הם מטפלים "באופן יומיומי" בנסיון לקבל את שומת דמי הפיצול ובנסיבות הענין, כאשר הוצאת השומה אינה בשליטתם, דחיית הבקשה תהא בלתי צודקת. בנוסף טוענים הם, כי אם יבוטל ההסכם, המשיבים לא ישיבו להם את כספי התמורה וכי בשל יכולתם הכלכלית הדלה של המשיבים הם גם לא יוכלו לגבותה מהם.

מאחר שהמינהל אינו מוכן להתחייב מתי תוצא השומה, עותרים המבקשים למתן ארכה עד ל- 30 ימים מיום קבלת דרישת המינהל.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה, בטענה כי אין כל מקום לעיון חוזר וכי לביהמ"ש אין סמכות לתקן את פסק הדין, שהפך חלוט, או לשנות ממנו. עוד הם טוענים, כי שומת המינהל כבר הוגשה לתיק ביהמ"ש וכי המבקשים יכלו להגיש את הבקשה למיהל עוד טרם מתן פסק הדין וכי הבקשה מוגשת בשיהוי רב.

4.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בדעתי להיעתר לבקשה.

אין מדובר בבקשה לתיקון טעות כלשהי בפסק הדין, אלא בבקשה להארכת מועד שנקבע בו. בקשה זו הינה בקשה "חיצונית" לפסק הדין. אין היא משנה קביעות שנקבעו בפסק הדין, אלא מאריכה את המועד לביצועו והסמכות לעשות כן הינה "סמכותו הטבועה" של ביהמ"ש.

בסמכות זו יש לעשות שימוש זהיר, במקרים חריגים בלבד, כאשר העיכוב אינו נעוץ בהתנהלותו של המבקש וכאשר הדבר נחוץ לשם מניעת תוצאה קשה, הנוגדת את חוש הצדק, כאשר התנאי השני הוא העיקר (רע"א 1233/91 - אהרון ג'רבי נ' הרצל בן דוד . פ"ד מה(5), 661, עמ' 668-669; (בר"ע 105/11 טליה בק נ' ראובן פלד עבודות בנין בע"מ (7.3.2011).

5.לבקשה השניה צורף תצהיר מטעם המבקש, בו נטען, כי לאחר שבאת כוחו מסרה לו כי פנייתה אל המינהל לקבלת שומה לא נענתה הוא נסע למינהל והתברר לו שהמינהל לא טיפל בכך. הוא נדרש להמציא תשריט חדש על דיסק ועל נייר ולאחר מכן נדרש להמציא תצהיר הסבר (אשר נערך ביום 16.2.12 וצורף לבקשה).

מהמסמכים שצורפו לבקשה הראשונה עולה, כי מכתבה של ב"כ המבקשים נשלח למינהל רק ביום 27.11.11., על אף שפסק הדין התקבל אצלה כבר ביום 21.8.12. תשובת המינהל לא אחרה לבוא והיא נושאת תאריך 19.12.11. מהמסמכים נראה כי לאחר מכן, פעלו המבקשים בקצב בסיר להגשת הנדרש.

6.אמנם, ראוי היה לפנות אל המינהל מיד עם קבלת פסק הדין, אך לבד מהאיחור הראשון בפניה למינהל, נראה שהמבקשים פעלו, ככל שנדרש, לשם המצאה למינהל של כל אשר נדרש מהם (והמשיבים גם אינם טוענים אחרת).

המשיבים גם לא סתרו, בתגובתם, את שאר טענות המבקשים, באשר ליכולתם להשיב למבקשים את כספי התמורה (היה ויבוטל ההסכם – תוצאה מחויבת על פי פסק הדין מאי תשלום דמי הפיצול למינהל). בנסיבות הענין נראה, איפוא, שהנזק שייגרם למבקשים, אם לא יוארך המועד, אינו שקול כנגד הנזק שייגרם למשיבים אם יוארך המועד, זאת – גם בהתחשב בכך שהמשיבים זכו בעיקר רצונם במסגרת התביעה שהוגשה נגדם.

לפיכך, מטעמי צדק, סבורה אני שיש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד, אולם אינני נכונה להאריך את המועד לזמן בלתי קצוב.

7.אני מאריכה את המועד ב- 6 חודשים מהיום.

יובהר, כי ככל שזמן זה לא יספיק, יוכלו המבקשים להגיש בקשה להארכה נוספת של המועד, אולם מובהר כבר כעת, כי מתן ארכה נוספת יהיה תלוי בכך שהמבקשים יוכיחו (גם בתצהיר ובמסמכים), כי פנו אל המינהל בבקשה לזרז את הוצאה השומה, כי ביררו, מפעם לפעם, היכן עומד הענין ומה מעכב את הוצאת השומה, כי פעלו, ביעילות ובזריזות, להמציא למינהל כל הנדרש על ידו וכי העיכוב בהוצאה השומה אינו תלוי בהם.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ב, 29 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.