דהאן נ' קוריס ואח'

החלטה

בקשה לסעד זמני שימנע את רישום הזכויות של המשיב 1 בעזבון מסוים, על שם המשיב 1, וזאת עד להכרעה בתובענה לסעד הצהרתי שלפיו יש לרשום את כל זכויות המשיב 1 בעזבון ישירות על שם המבקש, שביצע עסקה עם המשיב 1.

רקע

1.שרה קוריס הלכה לעולמה בשנת 2010. המנוחה הותירה אחריה צוואה המקנה את רכושה, הכולל זכויות בארבע דירות מגורים בתל אביב, במגרשים בהרצליה, כספים ומטלטלין, לכלתה ושני נכדיה, שהמשיב 1 (להלן: ירון) הוא אחד מהם. השלושה, שיוצגו בידי המשיב 2, עו"ד גרשט, אשר עתרו לצו קיום צוואה, נקלעו למחלוקת עם שתי בנות משפחה נוספות. לבסוף הגיעו הצדדים לכלל הסכמה המקנה למתנגדות זכויות כספיות וזכויות מסוימות במגרשים. על יסוד ההסכמה נתן בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ביום 17.3.14 צו קיום צוואה. ביום 23.4.13 הסמיך בית המשפט את עו"ד גרשט (מי שייצג את שלושה היורשים הנזכרים בצוואה המקורית) ואת עו"ד בועז קראוס (מי שייצג את המתנגדות) לבצע את הוראות הצוואה וההסכם בין היורשים.

2.עוד קודם למתן הצו, כבר משכן ירון את זכויותיו בעזבון לטובת המבקש. שלושה חודשים לאחר צו קיום הצוואה חתם ירון על תצהיר המציין שהוא חב למבקש סכום של כ-1.5 מיליון ₪ בגין הלוואה שנטלו הוא ואמו מן המבקש, ועל כן הוא ממחה למבקש את מלוא זכויותיו בעזבון, שהם שליש מן הזכויות של המנוחה בדירות המגורים, כ-29% מן הזכויות במגרשים, וכספים. כן חתם ירון על ייפוי כח לטובת בא כוחו של המבקש.

3.בחודש אוקטובר 2013 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, בגדרי התיק שעניינו בקיום הצוואה, בקשה להורות למנהל עזבון המנוחה לרשום את זכויות ירון על שם המבקש. בית המשפט דחה מיידית את הבקשה על הסף, בקובעו שמי שמונה על ידי בית המשפט אינו מוסמך לעתור למתן הוראות (נספח ד'2 לתובענה). המבקש, המבקר החלטה זו בחריפות, הגיש עם זאת תובענה (חלף הבקשה) נגד היורשים ועורכי הדין גרשט וקראוס, שלפיה על בית המשפט להורות על רישום זכויות ירון על שם המבקש. לבקשת המשיבים שם נדחתה התובענה על הסף, בהחלטתו המפורטת של כב' השופט יהורם שקד מיום 5.2.14 (נספח ה' לתובענה). התובענה, נקבע, אינה מכוח חוק הירושה, כי אם עילתה היא חוזית בין יורש (ירון) לנעבר (המבקש), ועל כן אין בית המשפט לענייני משפחה מוסמך כלל לדון בתובענה. עוד הוסף כי עוה"ד גרשט וקראוס לא מונו כמנהלי עזבון, כי אם הוסמכו לבצע את הוראות הצוואה ואת ההסכם, והם נעדרי תפקיד בעזבון זולת תפקידם לפעול כשלוחי מרשיהם, ואין כל יריבות בין המבקש לבין מי מעורכי הדין. גם על החלטה זו משיג המבקש, וטוען כי בדעתו להגיש עליה ערעור.

4.זמן קצר קודם לדחיית התובענה האמורה על הסף, עתר המבקש לבית המשפט לענייני משפחה לסעד זמני שיאסור על רישום הזכויות על שם ירון קודם להכרעה בתובענה. קבע בית המשפט, בהחלטת ביניים מיום 30.1.14, כי על ב"כ המבקש לבאר את "הנזק העלול להגרם למרשו אם וככל שזכויותיו של מר ירון קוריס יירשמו על שמו, תוך הגבלת זכותו של מר קוריס לבצע דיספוזיציה בזכויותיו". הבהיר ב"כ המבקש: הדבר ייתר את התביעה, שכן בכך יירשמו כבר הזכויות ע"ש ירון. בנוסף, נטען, התברר למבקש כי לירון חובות כספיים לאחרים, ואם תירשמנה הזכויות על שמו של ירון, הרי שהזכויות תעוקלנה ולמבקש צפויים מאבקים משפטיים עם הנושים האחרים. בית המשפט הורה ביום 2.2.14 למתן צו ארעי האוסר על עוה"ד גרשט וקראוס לרשום את הזכויות ע"ש ירון, וזאת בשים לב להחלטה בבקשה לדחיית התובענה על הסף הצפויה תוך ימים. ואכן, בחלוף שלושה ימים ניתן פסק הדין הנזכר, הדוחה את התובענה על הסף, כאמור לעיל. אגב פסק הדין, הורה בית המשפט לענייני משפחה על בטלות הצו הארעי שניתן, החל מיום 12.2.14, באופן שיאפשר למבקש לפנות לערכאה המוסמכת, וזאת בלא הבעת דעה ביחס לנחיצות הצו וסיכויי התביעה הפרוספקטיבית.

5.ביום פקיעת הצו ממש, 12.2.14, עתר המבקש לבית משפט זה בתובענה, שאותה הפנה נגד ירון ועו"ד גרשט לבדו, להצהיר על זכותו להרשם כבעל הזכויות בעזבון המנוחה במקומו של ירון. בתובענה חוזר הוא על עיקר הטעמים שמנה בפניותיו לבית המשפט לענייני משפחה. הוא מטעים כי עו"ד גרשט מסרב לשתף פעולה עם בקשתו נוכח מניעים אישיים, ובהם משכון שנרשם לטובת עו"ד גרשט להבטחת שכר טרחתו.

6.בגדרי המרצת הפתיחה עתר המבקש לצו זמני ולצו במעמד צד אחד עד הכרעה בבקשה לסעד זמני, שיאסור על רישום הזכויות על שם ירון עד הכרעה בתובענה. בדוחק הזמנים ניתן לו צו ארעי שיאפשר את בירור הבקשה לסעד זמני לאחר קבלת התגובות, זאת בנתון להפקדת ערבון בסך 15,000 ש"ח.

7.עו"ד גרשט השיב. הוא מלין, בין יתר טענותיו, על כך שהמבקש נוקט הליך שלישי במספר כאשר עו"ד גרשט אינו מנהל העזבון ואינו האמון על רישום הזכויות. הוא טוען שמגוון מכתבים שהוחלפו בין הצדדים, והמבארים כי אין מקומן של טענות המבקש להתברר בתובענה מן הסוג שהגיש, לא צורפו לבקשה לסעד זמני. לגוף הדברים סבור הוא כי הסעד המבוקש עומד בסתירה ל"עקרון הנפילה" בדיני הירושה, ואינו ישים כיוון שאין עו"ד גרשט מנהל העזבון אלא כל אחד מן היורשים יכול לפעול לרישום הזכויות בהתאם לצו קיום הצוואה. אין מניעה, לשיטת עו"ד גרשט לרשום את הזכויות ע"ש ירון, ולאחר מכן יפעל המבקש ביחס לזכויותיו כמקובל. הנסיון לעקוף את הרישום מהווה נסיון למלט את הנכסים מידי הנושים הנוספים, וככזה מהווה הוא העדפת נושים פסולה.

8.לאחר שתגובת ירון לא באה וציינתי כי בהיעדרה יהיה קושי בבירור הבקשה, נשלח מכתב בכתב יד מטעמו של ירון (כאשר עו"ד גרשט מפקפק בהיותו מידי ירון), המסכים למתן הצו.

9.המבקש השיב, ומיחה על כי בא כוחו של ירון פועל בניגוד לעמדת מרשו. לסברתו מחויב עו"ד גרשט לפעול לרישום הזכויות מכוח ההסמכה שנתן לו בית המשפט לענייני משפחה. לגוף הדברים סבור הוא שאין כל מניעה לרשום את הזכויות על שמו ואין כל תוחלת לרושמן על שם ירון. ויתורו של ירון על זכויותיו הוא בהתאם לסעיף 7 לחוק הירושה. הוא דוחה את טענת העדפת הנושים, וגורס שאם פלוני ירצה לטעון טענה כזו – פתוחה לפניו הדרך לעשות כן בעתיד.

10.המשיב ראה להוסיף בקשה להשיב לתשובה, אך לא ראיתי להדרש לה בהיעדר זכות שבדין.

אעיר כי הצדדים לא הביעו התנגדות להכרעה בבקשה על יסוד הכתובים, ובדין, שכן אין כל מחלוקת עובדתית רלבנטית שחייבה ליבון בדרך של חקירות, בגדרי הבקשה לסעדים זמניים. כך חסכו הצדדים גם בעלויות, נתון שישוקלל בחיוב ההוצאות.

דיון

11.דין הבקשה לסעד זמני להידחות. אנמק בתמצית.

12.ראשית, לעניין הסמכות העניינית, שרשאי בית המשפט לבחון את קיומה גם בלא שטענו הצדדים בעניין: לכאורה, גם זו הפעם הוגשה התביעה לבית משפט נעדר סמכות. אמנם, המבקש טוען לזכויות חוזיות ששוויין אינו עולה על 2.5 מיליון ₪ (סעיף 14 לבקשה). עם זאת, הסעד המבוקש בתובענה היא להצהרה על זכותו "להירשם כבעל הזכויות של עזבון המנוחה". המדובר בזכויות בעלות בחלק מארבע דירות מגורים כמו גם במגרשים, שהמבקש מעוניין כי יירשמו על שמו ולא על שם ירון או נושים אחרים שלו (כאשר ברור שביחס לכספי העזבון אין צורך להירשם כבעלים, אלא לקבלם בעין). יש מקום עיוני לסברה כי עסקינן בתובענה הנסבה על זכויות בעלות במקרקעין, שהסמכות בה נתונה לבית המשפט המחוזי. איני נוטע מסמרות, משלא התחוורה הסוגייה ומשאיני נדרש לעשות כן בגדרי הכרעה בבקשה לסעד זמני, אולם ספקות של ממש באשר לסמכות מעיבים עד מאד בנסיבות המקרה כאן על הצורך להזדקק לבקשה לסעד זמני.

קושי נוסף, הקשור בענייני הסמכות הוא זה: המבקש גורס כי את הסעדים שביקש היה אמור לקבל כבר במסגרת בית המשפט לענייני משפחה. הוא מבקר את החלטותיו. הוא טוען כי בדעתו לערער. יפעל ויערער, ובמסגרת ערעורו יעתור לסעד בערעור, חלף הצו הארעי שבוטל בינתיים (ואיני מחווה דעה לצדקת ערעור שכזה, כמוב). אין מקום לניהולם של מגוון הליכים משפטיים מקבילים, שלא לצורך.

13.לשאלת תום הלב: המבקש נמנע מלצרף את התכתובת, שצורפה רק לתגובתו של עו"ד גרשט, ואשר היה בה לשפוך אור על הפשרה ועל הטענות ההדדיות של הצדדים. זאת, אף שהגיש את בקשתו במעמד צד אחד, והוא ודאי היה מחויב בגילוי מלא. חוסר תום לב גלום גם בנסיון של המבקש למנוע מנושים אחרים של ירון להתחרות עמו על הזכויות בעזבון, דבר שנרחיב בו בהמשך. חוסר תום לב זה יש בו כדי להעים מן ההצדקה למתן צו, אפילו הייתי גורס כי יש עילה למתן צו כאמור.

14.לסיכויי התביעה: אלה נחזים דלים. מובן שאיני נוטע מסמרות בשלב דיוני מקדמי זה.