דהאן נ' בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי ואח'

משיבים 1 . בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי 2 . מורגן אריסון בע"מ 3 . הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ 4 . פלאפון תקשורת בע"מ 5 . אמיע"ד ע.מ.ה ניהול ופיקוח כשרויות וניקיון בע"מ 6 . דיינרס קלוב ישראל בע'מ 7 . בנק מזרחי טפחות - הנהלה ראשית 8 . אברהם ידיד 9 . חיים פסקוהיץ ובניו בע"מ

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל הרשם רט עמיעד מיום 02/02/11,לפיה נדחתה בקשת החייב בתיק ההוצאה לפועל 98637-09-3 –01 לעיון חוזר, על החלטתו הקודמת של כב' הרשם שניתנה ביום 11/01/2011.

בבקשה זו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של הרשם הנכבד ,אשר כאמור אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו,כאשר הדרך החוקית להשיג על החלטות רשם ההוצל"פ קבועה בדין (סעיף 80 לחוק ההוצל"פ ותקנות 119 ו-120 לתקנות ההוצל"פ),ויש ללכת בה.

נראה כי הבקשה החוזרת הוגשה לאחר שלא הוגשה בר"ע על ההחלטה מיום 11.1.11 וחלף המועד לשם כך, שכן אין בבקשה החדשה עובדות או טענות שלא נטענו בבקשה המקורית. יצויין כי בתיק 01-13577-09-7 ניתנה ביום 12.9.10 החלטת הרשמת שרון הינדה שדחתה אף היא את בקשתו של המבקש להכריז עליו בתור חייב מוגבל באמצעים.

למעשה ניתן היה לסיים כאן את ההחלטה בדחיית הבר"ע שכן אין נימוק של ממש כנגד ההחלטה מיום 2.2.11 , ואולם מעבר לדרוש אתייחס גם להחלטה מיום 11.1.11 .

עפ"י אישורי המסירה שהוצגו היה על המשיבים למסור תגובתם לבר"ע ומבין כל המשיבים נתקבלה תגובתו של משיב 6 ולפיה משאיר הבקשה לשיקול דעתו של ביהמ"ש ואינו מביע עמדתו משלו. משיב 1 עותר בתגובתו המפורטת לדחיית הבקשה,מהנימוקים המפורטים בתגובה.

מהבקשה ונספחיה שבפניי עולה כי ,למבקש היה תיק איחוד אשר יכולתו לא עמדה לו לתשלומים שנקבעו.לאור זאת הגיש בקשה להכרזת חייב מוגבל באמצעים ואף ביקש עיכוב הליכים.

לטענת המבקש,אי מתן ההכרזה עליו כעל מוגבל באמצעים יגרום לכך כי לא יעמוד בכל

תשלום ובכל תיק,ובכך תוחטא מטרת המחוקק.

עוד טען המבקש, כי חלו שינויים במצבו מאז ההחלטות שניתנו נגדו כדקלמן: א. משכורתו עוקלה בתיק הוצל"פ 17-18755-09-1 ב. הכספים שחסך בביטוחים שונים נגבו ע"י נושים. ג.לכלל חובותיו הצטרף חוב של בנק הפועלים ובסך 250,000 ₪ אשר יצרף לחוב נוסף הקיים בתיק זה ושל בנק זה ובסך 60,000 ₪.

אין למבקש זכות קנויה להיות מוכרז בתור חייב מוגבל באמצעים ובמיוחד כאשר לפי טענתו,זו הפעם השנייה בה הוא עותר לכך.בהתאם לסעיף 69 ג (א) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז –1967 מסורה ההכרזה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ.

בעניין זה ראה,רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי:"לרשם נתונה סמכות להכריז על חייב כמוגבל באמצעים.זוהי סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לרשם לאזן בין כלל האינטרסים הנוגעים לעניין בכל מקרה המובא".

בנוסף לכך,"לרשם נתון שיקול דעת שלא להכריז על חייב כעל מוגבל באמצעים,גם כאשר איננו מסוגל לפרוע את חובו בתוך התקופות הנקובות בסעיף 69 ג(א) לחוק.פרשנות זו של החוק מתיישבת היטב עם לשונו וכן עם תכליות העיקריות אותן הוא בא להגשים.פרשנות זו תאפשר לזוכה לגבות את חובו ביעילות באמצעות מנגנון הוצאה לפועל,ולעשות שימוש,במקרים מתאימים,במגבלות אותן ניתן להטיל על חייב שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים". (ד. בר אופיר,"הוצאה לפועל הליכים והלכות",מהדורה שביעית,עדכון מס' 2,ינואר 2011 ,עמ' 482).

בנסיבות דנן, בהן לא תהא תועלת לחייב או לזוכים בניהול הליכי הוצל"פ כנגד החייב ואילו פנייה להליכי פשיטת רגל תהיה בה משום תועלת לחייב ,אשר יוכל להסדיר חובותיו.לפיכך שיקול הדעת שלא להכריז על המבקש, כחייב מוגבל באמצעים הוא שיקול מוצדק.

וכן,"חשוב להבהיר כי בהיבט המעשי,סעיף 77 א איננו נותן פיתרון לחייבים המוכרזים כחייבים מוגבלים באמצעים ומשלמים סכומים נמוכים וחסרי משמעות כלכלית על חשבון חובם.חייבים אלה אינם משתחררים במשך שנים מחובם ומההגבלות הנובעות מההכרזה,באופן הפוגע בהם,בזוכים ובתכליתו של החוק".(ד. בר אופיר,"הוצאה לפועל הליכים והלכות",מהדורה שביעית,עדכון מס' 2,ינואר 2011 ,עמ' 423).

לעניין זה נקבע כי "מלשון החוק, תכליתו, ובהתאם לשיקול הדעת השיפוטי באשר לפרשנות הראויה, נראה כי המחוקק קבע כי לרשם ההוצל"פ סמכות ליידע את החייב בדבר אפשרות פנייה להליכי פש"ר, וגם זאת רק לאחר שבירר את יכולת החייב לקיים את פסה"ד במעמד חקירה יכולת, בירור או ביצוע צו הבאה. בנסיבות אלה, ורק אם ראה רשם ההוצל"פ כי אין תועלת בניהול הליכי ההוצל"פ כנגד החייב, וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, רשאי רשם ההוצל"פ למסור מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל." (רצ"פ 1323/09 דוידאן נ' יעד פרזול בע"מ)

בהתאם לאמור בסעיף 77 א לחוק ההוצל"פ קיימת סמכות לרשם ליידע את החייב והזוכה בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל.הרשם יידע כאמור,ודחה את הבקשה בהתאם לשיקול דעתו,מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

החלטתו של הרשם הנכבד מקובלת עליי ואף אני סבור כי בנסיבות מצבו של המבקש,ראוי שישקול ברצינות המלצתו של הרשם לפנות להליכי פשיטת רגל,ומכל מקום לא מצאתי להתערב בהחלטה שלא להכריז על המבקש בתור חייב מוגבל באמצעים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת. המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות בסך 750 ₪.