דהאן ואח' נ' דניאל ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית- נזיקית-חוזית על סך 14,556 ₪ בעטיין של הפרות התחייבויות הסכם שכירות שנכרת ביום 4/7/11. התובעת שכרה בזמנים הרלבנטיים דירה בת שלושה חדרים ברחוב מבוא נטף 2/2 בשכונת גילה בירושלים מגברת רחל הרפז לתקופת שכירות נוספת מיום 1/8/11 ועד ליום 31/7/12. הנתבע הינו מתווך מקרקעין במקצועו שטיפל בזמנים הרלבנטיים בחוזה השכירות נשוא הליך זה.

2.לטענת התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה על נספחיו, בהתאם לסעיף 5ד' להסכם השכירות התחייבה להחזיר את המושכר בתום תקופת השכירות כשהוא נקי, צבוע ומסויד בידי צבעי מומחה ונקי ניקיון יסודי בידי פועל מיומן כפי שקיבל זאת בתחילת השכירות. בהתאם להתחייבותה שכרה איש מקצוע מטעמה לצורך כך אשר החל לעבוד בדירה ביום 15/7/12. באותה עת התובעת שכרה דירה אחרת ועברה לגור בה למעט ריהוט חלקי שנותר במושכר ושהיה דעתה להעבירו במועד מאוחר יותר. לטענת התובעת, עוד בתקופת השכירות בה החזקה בדירה מצוייה בידיה מכוח הסכם השכירות, הנתבע נכנס למושכר ללא שנטל רשות לכך והכניס פועלים מטעמו וערך שיפוץ כללי בבית. בכך, הנתבע או מי מטעמו הסבו נזקים לריהוט. יתרה מכך, הנתבע ביקש לחייב את התובעת בתשלום עבור הסיוד תוך שהינו מתעלם מהעובדה שהתובעת החלה כבר בביצוע הסיוד ואף רכשה ציוד לכך. נוכח האמור הנתבע אף סירב להשיב לה את השיקים של הערבונות למרות שהתחייב לעשות כן עם תום תקופת השכירות.

3.הנתבע מכחיש טענות הנתבעת בכתב הגנתו, לטענתו, התובעת שכרה דירה חלופית ברחוב אריה בן אליעזר 83/4 לתקופת שכירות החל מיום 1/7/12 ומשכך התובעת פינתה את הדירה כבר באותה עת והותירה בדירה ריהוט חסר ערך או שבדעתה היה לקחת אותו במועד מאוחר יותר. הנתבע מודה כי נכנס לדירה עוד בתקופת שכירות ואולם, לטענתו, כניסתו לדירה הייתה בהסכמתה המלאה. עוד טוען הנתבע, כי התובעת ביקשה לסייד את הדירה באופן שטחי ובלתי מקצועי וכי התובעת לא שעתה להתראותיו בעניין זה. עוד טען הנתבע, כי בפגישה שקויימה בינו לבין התובע והצד השלישי וכי עבודתו של הצד השלישי הייתה על דעת כל הצדדים. הנתבע מכחיש הנזקים הנטענים על ידי התובעת וטוען כי תביעתה בעניין זה נולדה רק לאחר שסירב למסור לה את שטר הביטחון. לחילופין, הנתבע טוען, כי ככל שנגרמו נזקים הרי שהם נגרמו כתוצאה מעבודתו של הצד השלישי.

4.הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה מטעמו אך התייצב במועד הדיון וטען, כי הוא קיבל מפתח לדירה מהנתבע שמסר לו שהוא יכול להתחיל לעבוד. בנוסף צד שלישי ציין, כי דובר על עבודת שיפוץ מסיבית לדירה שכללה בין היתר החלפת ריצוף והחלפת מטבח וכו'. הצד השלישי העיד, כי בעת כניסתו למושכר הבחין בריהוט וכששאל את הנתבע אודותיו הנתבע השיב לו, כי מדובר בזבל שצריך לזרוק אותו.

5.ביום 11/7/13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות ועדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

ראשית ועיקר, הנני נותן אמון מלא בעדותה של התובעת אשר נתמכה, בין היתר, בעדותו של הנתבע. הנתבע הודה למעשה הן בכתב הגנתו והן בעדותו בפני, כי נכנס לדירה בטרם הסתיימה תקופת השכירות, אלא, שטען כי הדבר היה בהסכמה. אף אם אניח, כי עצם הכניסה לדירה הייתה בהסכמה הרי שמהנסיבות כפי שיפורטו להלן הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים באשר לשיפוץ הדירה על ידי מי מטעמו של הנתבע.

שנית, למעשה בעניין זה עסקינן בטענת "הודאה והדחה". טענה זו הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320).

שלישית, לטעמי, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין שלא רק שלא נתמכה בסיוע כלשהו אלא נסתרה על ידי עדותה של התובעת. יתרה מכך, עדותו של הנתבע נסתרה מינה וביה בעצמה ונמצאה בלתי קוהורנטית לחלוטין. כך טענתו של הנתבע באשר להסכמה שנקשרה בין הצדדים אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת כלל עם מבחן ההיגיון והשכל הישר. שכן, לו הצדדים הגיעו להסכמה כי הנתבע יבצע את עבודות הסיוד וניקיון הבית הרי שכחלק מהסכמה זו היה ניתן לצפות לתמורה כלשהי שהיה על התובעת לשלם לנתבע עבור שירותיו אלה שכן, אין להניח שהוא התנדב לעשות זאת. אולם, בגירסתו לא מצאתי כל מידע בעניין שאלת התמורה. בנוסף לא ברור לגירסתו של הנתבע מדוע זה רכשה התובעת ביום 23/7/12 ציוד לסיוד ושכרה שירותי קבלן - לו הגיעו הצדדים להסכמה, כי העבודה תבוצע על ידי מי מטעמו.

רביעית, הנתבע אומנם ניסה להצביע על סתירות בעדותה של התובעת באשר למועד בו טענה, כי התחילה את עבודת הסיוד כאשר בכתב התביעה טענה שהתחילה בעבודה ביום 15/7/12 ובמכתב ששלחה אליו מיום 25/7/12 טענה כי הוא החל ביום 20/7/12 וחשבונית רכישת הציוד הינה מיום 23/7/12. לא מצאתי בסתירה זו סתירה מהותית שכן, לתובעת היה די זמן לסייד ולנקות את הדירה עד ליום 31/7/12 ומשכך, מה לי הכא מה לי התם.

חמישית, הנני מקבל את גירסת התובעת שנתמכה אף במכתב ששלחה לנתבע ביום 25/7/12 בזמנים הרלבנטיים להתרחשות האירועים.

שישית, הן מהתמונות הוצגו בפני שצולמו בזמנים הרלבנטיים על ידי התובעת והן מעדותו של הצד השלישי ניתן לקבוע, כי הנתבע ביקש לבצע עבודות שיפוץ מסיביות בדירה הכוללות ריצוף, החלפת מטבח וכו'. ראיות אלה מתיישבות עם גירסת התובעת, כי הנתבע ניסה לשכנעה כי תשלם לו עבור התחייבותה לסיוד וניקיון הדירה ושלא תבצע את העבודה בכוחות עצמה. ברי, כי אם בדעתו של הנתבע כפי שעולה מהראיות היה לשפץ את הדירה לא היה לו כל צורך בסיוד הדירה וניקיונה על ידי התובעת. כמו כן, נוכח האמור, הנני דוחה טענת הנתבע כי בעקבות מחדלי התובעת הוא השכיר את המושכר החל מיום 15/8/12 ובכך הפסיד חצי חודש שכירות זאת משני טעמים עיקריים. ראשית, הנתבע אינו בעל המושכר ועל כן, אינו יכול לדרוש אובדן שכר דירה. שנית, העיכוב במסירת הדירה נבע מעבודות השיפוץ המסיביות שביקש הוא לעשות ולא כתוצאה ממעשה או מחדל כלשהו שנגרם על ידי התובעת.

שביעית, הנני נותן אמון מלא בעדותו של הצד השלישי אשר מתיישבת ונתמכת עם עדות התובעת ואף עם מבחן השכל הישר. שכן, לו עבודתו הייתה מבוצעת בהסכמת התובעת והנתבע הרי שניתן היה לצפות כי הצדדים היו דואגים לאחסן את הריהוט או להעבירו בטרם ביצוע העבודות. כמו כן, גירסת הנתבע באשר לקיומה של הסכמה בין הצדדים אינה מתיישבת עם תוכן המכתב מיום 25/7/12. עוד אוסיף, כי הצד השלישי הינו קבלן ביצוע של הנתבע וככזה פעל כידו הארוכה של הנתבע.

נוכח כל האמור, הנני מקבל את גירסאות התובעת והצד השלישי במלואם.

7.באשר לשאלת שיעור הנזקים והוכחתם התובעת צירפה תמונות המתעדות ומתארות נזקים לספה, שתי נברשות, שולחת סלון ולכיסא מנהלים. מהתמונות עצמן ניכר, כי כתוצאה מהעבודות הריהוט ניזוק ואולם, ניכר עוד כי עסקינן בריהוט ישן. התובעת לא צירפה דו"ח שמאי המעריך את המיטלטלין וקובע האם עסקינן באובדן גמור או שהינם ניתנים לתיקון/ניקוי. נוכח האמור והגם ואין חולק, כי הריהוט ניזוק ואף אם לא באופן של אובדן גמור הרי שהיה צורך לנקותו משכך, הנני פוסק לתובעת בגין רכיב זה סך של 2,000 ₪.

באשר לכניסתו של הנתבע למושכר בטרם סיום תקופת השכירות תוך שהינו מבצע עבודות שיפוץ מסיביות ופוגע ברכושה של התובעת סבורני, כי יש בכך פגיעה בוטה בפרטיותה ובקניינה של התובעת. העובדה, כי המושכר היה פנוי מהתובעת אינה פוגעת בזכויותיה לבל יעשה הנתבע במושכר כבשלו. נוכח האמור הנני פוסק לתובעת בגין רכיב זה סך של 4,000 ₪.

8.סוף דבר- הנני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/2/13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 750 ₪.

נוכח האמור, הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי ומחייב את הנתבע לשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת ולצד ג' בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.