דדיה נ' גור אייל נכסים והשקעות בע"מ

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא נזקים שנגרמו למוסך של התובע ולציוד בו על ידי מים שנזלו מנכס שבבעלות הנתבעת.

התובע טוען כי ביום 22.3.10 (יום א' בשבוע) הבחין במשרד המוסך שהוא מנהל ברח' יד חרוצים 16 בירושלים, ברטיבות שנגרמה כתוצאה מדליפת מים מהתקרה. הנתבעת היא הבעלים של הנכס הנמצא מעל המוסך ואשר היה מקור הנזילה. לטענת התובע נגרמו למוסך ולציוד נזקים בסך 13,530 ₪ לפי דוח שמאי וכן נגרמו לו נזקים נוספים בשל השבתת המוסך בסך 15,000 ₪ ובסה"כ 28,530 ₪ אותם הוא תובע מן הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי אין עליה אחריות כלשהי בקשר לנזקים שנגרמו לתובע מכל מקום הנזקים הנתבעים מופרכים ונעדרי אחיזה במציאות. לדבריה, היא ביצעה שיפוץ בנכס שרכשה קודם לכן. השיפוץ נעשה באמצעות קבלן שיפוצים איתו חתמה על חוזה לכן אין היא אחראית לתוצאות מעשיו. הנתבעת טוענת עוד כי התובע לא הוכיח את זכויותיו במוסך.

העידו בפני התובע ומנהל הנתבעת.

מהעדויות עולה כי הנתבעת רכשה את קומה 3 וחלק מקומה 2 במבנה שמעל המוסך. התובעת ביצעה במקום שיפוץ באמצעות קבלן שיפוצים. במסגרת השיפוץ חובר צינור ניקוז פלסטיק לצינור מתכת קיים. עקב פגם בחיבור היתה נזילת מים שחדרה למוסך של התובע.

לדברי מנהל הנתבעת, הוא הגיע למוסך עקב תלונה על נזילה שקיבל מהתובע ומצא נזילה קלה ולא משמעותית ולכן הסכים לשלם, לפנים משורת הדין, 700 ₪ עבור הנזקים אך התובע סרב לקבל סכום זה.

התובע העיד כי הגיע ביום ראשון למוסך ומצא אותו מוצף, הוא ניסה להתקשר למנהל הנתבעת ולא השיג אותו. הוא התקשר לביטוח של המוסך אשר שלח שמאי שנתן את חוות הדעת.

לבקשת ב"כ התובע הוגשו סיכומים בכתב ולאחר עיון בהם באתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 4,510 ₪ בלבד ואלה נימוקי:

ברור שהנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע. מדובר בנזקים שמקורם בליקוי בהתקנת מערכת הביוב והניקוז בנכס השייך לה ולפיכך היא אחראית לנזקים שגרמה ההתקנה הלקויה. אם הנתבעת סברה שיש להטיל את התשלום על מי שביצע עבורה עבודות השיפוץ, היתה צריכה להגיש הודעה לצד ג' נגדו. הנתבעת טענה כי לפי הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין אין לחייבה ואולם כדי שהנתבעת תהיה פטורה על פי הוראות סעיף זה היה עליה להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מעבודה לקויה שביצע הקבלן. עובדה זו לא הוכחה והקבלן לא צורף כצד לתיק לכן הנתבעת נותרת חייבת כבעלת הנכס. לא זו בלבד אלא שנזקי המים היום למעשה נזקים של השגת גבול שביצעה הנתבעת בכך שממיה חדרו למוסך של התובע.

באשר לנזקים, ברור שהתובע לא הצליח ואף לא ניסה להוכיח את הפסדיו בגין סגירת המוסך או הקטנת פעילות בו. התובע לא המציא כל ראיה לפיה היקף ההכנסות בתקופה שלאחר הנזילה קטן לפיכך אין מקום לפיצוי בשל ראש נזק זה.

באשר לנזקים האחרים, כפיע שצויין בחוה"ד לא נגרמו נזקים למערכת חיצוניות כגון המחשב ומערכת האזעקה. מערכות אלה נמצאו על ידי השמאי כשהן פועלות כראוי. התובע עצמו, כאשר פנה אל הנתבעת לפני הגשת התביעה, דרש רק את נזקיו האמיתיים ונזקים אלה עומדים, גם לפי חוה"ד, על סך של 4,510 ₪. אין איפוא מקום לתביעה כפי שהוגשה על סך של 28,530 ₪ כאשר הנזק כולו הוא 4,510 ₪. כידוע מטרת דיני הנזקין להעמיד את מצבו של הניזוק במצב כאילו לא נגרם הנזק. הניזוק לא צריך לקבל יותר מהנזק הממשי שנגרם לו כמו גם לא לקבל פחות ממנו.

בנדון דנן, הנזק הממשי שנגרם לתובע, לפי חוה"ד שהוא עצמו המציא, באופן שיביא אותו למצב שלפני התאונה, הוא 4,510 ₪. כאמור, אף התובע עצמו דרש סכום זה בלבד לפני הגשת התביעה. לא היה מקום לנפח את התביעה ולהגישה כפי שהוגשה. מאידך, הנתבעת היתה אמורה לשלם לתובע את נזקים כפי שהוכחו בחוה"ד ולא היה מקום להציע פיצוי בסכום של 700 ₪ בלבד כאשר הנזקים המוכחים באמצעות חוה"ד עולים פי כמה וכמה על סכום זה.

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 4,510 ₪ וכן את אגרת ביהמ"ש ובהתחשב בסכום שנקבע מול הסכום שנתבע בסך נוסף של 500 ₪ שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה