דדוש נ' מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלה על רכבו של המבקש למשך 30 יום, בעקבות עבירה המיוחסת לאחיו שנהג לכאורה ברכב תחת השפעת סמים.

מבוא

ביום 03.03.14 בשעה 13:04 לערך נהג אחיו של המבקש (להלן: "הנהג") ברכב של המבקש והוא נעצר בגין חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. בו ביום נערך לנהג שימוע ובסיומו הוחלט על איסור מנהלי של שימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

עתה, עותר המבקש שהינו בעל הרכב, כי בית המשפט יורה על ביטל הודעת איסור השימוש. לטענתו, יש לבטל הודעת איסור השימוש על מנת למנוע פגיעה בלתי סבירה בקניינו ובחירותו של המבקש. עוד טוען המבקש, כי הוא חייל בשירות סדיר ולא ידע שהרכב נתפס ולא ניתנה לו זכות השימוע.

דיון

סעיף 57ב לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), קובע כי בית המשפט יבטל הודעת איסור שימוש ברכב אם נוכח כי התקיימה אחת מאלה:

הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

לא מצאתי בבקשה נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה. לא הוכח בפניי כי הרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו ובלי הסכמתו כפי שלא הוכח בפניי כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. הנהג ברכב הינו אחיו של המבקש, והעובדה שהוא חייל בשירות סדיר אינה מבטלת את החובה שלו להיות אחראי על הנעשה ברכבו בעת שירותו הצבאי.

לנהג מיוחסת עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. עבירה מן החמורות בתחום התעבורה, אשר לא בכדי בחר המחוקק למנות אותה בין יתר העבירות המקנות סמכות לקצין משטרה להורות בצו מנהלי על איסור השימוש ברכב.

המחוקק ביקש להטיל חובה על בעל הרכב, טרם מוסר אותו לאחר, לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בשכרות. לאמור, נדרשת הקפדה מבעל הרכב לאופן שבו נוהג מי שלחזקתו מסר את רכבו. "העיקרון המנחה בבחירת עבירות אלו הינו חומרת העבירה בצרוף חובה מוגברת של בעל הרכב לבדוק את הנהג לו נמסר הרכב. רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רשיון או בשכרות וכדומה" (ראה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות תנועה חמורות), התשס"ד – 2004.

אכן, השבתת רכב מקום שבו בוצעה עבירה על ידי אחר, ובענייננו אחיו של המבקש, מעוררת קשיים נוכח הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. אולם מדובר בסנקציה מידתית נוכח הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית. המחוקק מצא את האיזון בארבעה מישורים:

הגבלת התקופה של איסור השימוש.

הגבלת הסמכות לאסור את השימוש ברכב לרשימת עבירות מסוכנות.

מתן שיקול דעת למשטרה ולבתי המשפט לבטל את צו איסור השימוש, בהתקיים אחת משתי העילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

גם שלא הוכחה אחת מהעילות הנ"ל, רשאי בית המשפט לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב בהתאם לסעיף 57ב(ג).

(ראה: רע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.10.12)).

אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לפגום מתוקפה ותקינותה של החלטת הקצין. בהתאם לסעיף 57 לפקודת התעבורה אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ודי בעריכת השימוע לנהג כדי לקיים את מצוות המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות בעצמו לבית המשפט לביטול הודעת איסור השימוש כפי שעשה המבקש בענייננו (ראה: ע"ח (חי') 23163-01-12 מדינת ישראל נ' דודל (מיום 12.01.12).

לסיכום