דגני נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

בתיק זה התבררה בפני תביעה במסגרתה עתר התובע לחיוב הנתבע בתשלום סך של 249,105 ₪, בטענה לחוב אשר מקורו הסכם שנכרת ביום 15.12.11 בין הנתבע לבין עו"ד מרדכי דגני, ואשר הזכויות בגינו הומחו לתובע. בכתב ההגנה אותו הגיש, טען הנתבע שיש לדחות את התביעה בין היתר בטענות שעו"ד מרדכי דגני לא עמד בהתחייבויותיו לפי אותו הסכם וכן שממילא אין תוקף להמחאת הזכות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 10.6.13, הוצע לצדדים הסדר להכרעה בתביעה (להלן: "ההסדר"). ב"כ התובע הודיע בו במקום כי הוא מקבל את ההסדר אותו הציע בית המשפט. ב"כ הנתבע בקש ארכה לשקול את ההצעה ובהודעה שהוגשה ביום 17.6.13 הודיע שאף הוא מקבל את ההסדר לפי הצעת בית המשפט. פסק הדין ניתן לפיכך על יסוד ההסדר מיום 10.6.13 והסכמת הצדדים להצעה כאמור.

פסקה א' בהסדר קובעת כך:

בתוך 14 יום יעביר התובע לנתבע תצהיר המבהיר כי הוגשו בקשות לסגירת כל תיקי ההוצאה לפועל בהם ייצג עו"ד מרדכי דגני את הנתבע, כאשר התצהיר יתייחס אך ורק לתיקים אשר פורטו במכתב הנתבע מיום 24.09.12 (נספח 12 לתצהירו של זוהר עמרם מטעם הנתבע). היה ובגין מי מהתיקים הללו לא נסגר התיק למרות הגשת הבקשה כי אז יפרט התובע באותו תצהיר אילו מהתיקים לא נסגרו ויצרף לתצהיר את ההחלטה המורה על דחיית הבקשה לסגירת התיק. באותו תצהיר גם יפרט התובע כל סכום אשר נתקבל אצל התובע ו/או אצל עו"ד מרדכי דגני, בגין תיקי ההוצאה לפועל המפורטים בתצהיר מיום 14.12.11 ואילך.

ביום 23.6.13 הגיש התובע תצהיר כאמור של עו"ד מרדכי דגני. בתצהיר פירוט תיקי ההוצל"פ בהם לא התקבלה בקשה לסגירתם, לתצהיר צורפו ההחלטות לדחיית בקשת הסגירה וכן הצהרת עו"ד מרדכי דגני שלפיה, "למיטב ידיעתו", מאז 14.12.11 התקבל אצלו סך כולל של 49,907.89 ₪ מכספים שנגבו בתיקי ההוצל"פ שפורטו במכתב הנתבע מיום 24.9.12. בכך הושלם קיום פסקה א' של ההסדר.

פסקה ב' של ההסדר קובעת כך:

נוכח המחלוקות בעניין תקפותה של המחאת הזכות יכריע בית המשפט בשאלת תקפותה של המחאת הזכות על יסוד חומר הראיות כפי שהוגש לבית המשפט ובלא טענות נוספות.

להלן איפוא ההכרעה במחלוקת לעניין תוקפה של המחאת הזכות:

בהתאם לנטען בכתב התביעה, כבר ביום 13.7.08 חתם עו"ד מרדכי דגני על המחאת זכות (להלן: "המחאת הזכות") שלפיה הומחו על ידו לתובע מלוא הזכויות לקבלת כספים מהנתבע. התובע הינו עורך דין ובנו של עו"ד מרדכי דגני. המחאת הזכות נעשתה, לפי הנטען, לצורך הבטחת שכר טרחתו של התובע בגין ייצוג עו"ד מרדכי דגני בתביעה שהגיש נגדו הנתבע בת.א. 29316/08 (להלן: "תביעת הבנק").

ביום 15.12.11 נכרת הסכם פשרה בתביעת הבנק (להלן: "הסכם הפשרה") ובמסגרתו, בין היתר ובתנאים שפורטו בהסכם הפשרה, התחייב הנתבע לשלם לעו"ד מרדכי דגני סך של 249,105 ₪. לטענת התובע חייב הנתבע להעביר את הכספים שהתחייב לשלם בהסכם הפשרה במישרין אליו על יסוד המחאת הזכות.

לטענת הנתבע, אין הוא חייב כלל לכבד את המחאת הזכות שכן היא מנוגדת להתחייבות עו"ד מרדכי דגני שלא להמחות את זכויותיו כלפי הנתבע. הנתבע מבסס טענה זו על הסכם קודם שנערך ביום 7.4.03 בין הנתבע לבין עו"ד מרדכי דגני (להלן: "הסכם 2003") שכן בסעיף 8 (ג) בהסכם 2003 נקבע שאסור לעו"ד מרדכי דגני להמחות את זכויותיו לפי הסכם 2003.

טענה זו של הנתבע לא ניתן לקבל.

ראשית, בהסכם הפשרה אין כל הגבלה על המחאת זכויות עו"ד מרדכי דגני ואם בקש הנתבע שתהיה הגבלה שכזו ראוי היה שהבקשה תובהר בהסכם הפשרה.

שנית, יש הבדל מהותי בתכלית ההסדר של הסכם 2003 לתכלית הסכם הפשרה. הסכם 2003 נועד להביא לסיום הדרגתי של מתן שירותי עריכת הדין על ידי עו"ד מרדכי דגני לנתבע, כך שעו"ד מרדכי דגני ממשיך לייצג את הנתבע בתיקים שפורטו בהסכם 2003. במצב שכזה של המשך ייצוג יש היגיון בדרישה הכתובה בהסכם 2003 שלפיה לא ימחה עו"ד מרדכי דגני את זכויותיו. מאידך, הסכם הפשרה קובע קטגורית הפסקה מיידית של מתן שירותי עו"ד מרדכי דגני לנתבע והעברת תשלום לעו"ד מרדכי דגני. במצב שכזה נראה שהנתבע היה אדיש לאשר יעשה עו"ד מרדכי דגני בכספים שישולמו לו, שהרי לדידו של הנתבע קשריו עם עו"ד מרדכי דגני הסתיימו. הגיוני איפוא שלא תהיה לנתבע התנגדות להמחאת הזכות.

שלישית, חוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969, קובע כי לנושה זכות להמחות זכויותיו כלפי חייב, אלא אם כן נשללה הזכות לפי דין או לפי הסכם. הכלל הוא לפיכך שלנושה זכות להמחות את התחייבויותיו ושלילת הזכות היא היוצא מן הכלל. הנתבע, הוא החייב המתנגד לתוקפה של המחאת הזכות, חייב היה להראות הסכמה מפורשת להגבלה שכזו על התחייבויותיו בהסכם הפשרה וראיות לכך לא הובאו, כאשר הפנייה סתמית להסכם 2003 איננה מספיקה.

ורביעית, לא מצאתי בטיעוני הנתבע או בכלל הסבר הגיוני כלשהי להתנגדות הנתבע להמחאת הזכות, או לנזק שנגרם לנתבע, או לנזק שעלול היה להיגרם לנתבע עקב המחאת הזכות. ודוק, ברור שאין בהמחאת הזכות כדי לחייב את הנתבע בתשלום כספים שאיננו חייב לעו"ד מרדכי דגני. המחאת הזכות איננה משנה כהוא זה את זכויות הנתבע ולא ברור הטעם להתנגדות לה.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבע וקובע כי במישור יחסי הנתבע, עו"ד מרדכי דגני והתובע – המחאת הזכות מחייבת את הנתבע.

פסקה ג', הפסקה השלישית והאחרונה בהסדר, קובעת כך:

לאחר הגשת התצהיר כאמור ולאחר שיכריע בית המשפט בשאלת תקפותה של המחאת הזכות, היה ובית המשפט יקבל את עמדת התובע כי יש לכבד את המחאת הזכות, כי אז תינתן לנתבע ארכה של 30 יום להעביר לתובע את מלוא סכום התביעה (בקיזוז כספים אשר נתקבלו כאמור בסעיף א' לעיל).