החלטה
לפניי בקשה נוספת לסעד זמני ולסעד במעמד צד אחד, שעניינה עיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. כיוון שמועד המימוש לידיעת המבקשים הוא מחר, אקצר.
1.המבקשים שכרו דירה מן המשיבה. הם הפקידו בידיה ערבות בנקאית, שאין הם חולקים כי היא אוטונומית, להבטחת התחייבויותיהם בהתאם להסכם השכירות, בסכום של 20,000 ₪ (להלן: הערבות). עוד קודם למועד סיום החוזה, הודיעו הצדדים למשיבה על כוונתם לפנות את הדירה בראשית שנת 2013, עקב הצעת עבודה שקיבל המבקש במקום מרוחק. מכאן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת הנסבה, בתמצית, על שוכרים חלופיים שביקשו המבקשים להכניס תחתם ועל הערמת קשיים מצדה של המשיבה, כך נטען. המבקשים פינו את הדירה בראשית שנת 2013, ברם המשיבה אינה מכירה בכך שהחוזה נסתיים. מחלוקת זו הובילה לכוונה של המשיבה לפעול, בין היתר, למימוש הערבות. בהתאם הגישו המבקשים ביום 25.2.13 תובענה לסעד הצהרתי שלפיו ההסכם בטל, ובגדרה עתרו לסעדים זמניים שונים, וביניהם – עיכוב מימוש הערבות. בהחלטתי מאותו יום הבהרתי כי אף בלא להידרש לבעייתיות הרבה הכרוכה בדרישה למנוע את מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית, המדובר בבקשה מוקדמת, שכן המשיבה טרם יזמה הליך למימוש הערבות, תוך שבהתאם לתנאי הערבות אמורים המבקשים לקבל התראה בת עשרה ימים טרם המימוש, די והותר לפנייה לבית המשפט. הוספתי והערתי בהחלטתי, תוך הפנייה לפסיקה שנסקרה בהחלטתי בעניין ת"א 53300-06-12 International Leasing Finance נ' רשות שדות התעופה (1.7.2012) (להלן: עניין ILF)), כי גם אם תגיע עת המימוש, נכון יעשו המבקשים אם ישקלו אם יש תוחלת בהגשת בקשה לעיכוב המימוש. זאת, שכן סיכוייהן של בקשות מעין אלה אינם גבוהים לרוב, בעוד שבהעברת הכספים למוטב הערבות אין כדי לחסום את החייב מלתבוע את החזר הכספים, ככל שאלו ניטלו שלא כדין.
2.עתה הגיעה שעת המימוש. בנסיבות שאינן ברורות, אמור המימוש להתרחש לדעת המבקשים כבר מחר, יום 4.4.13. המבקשים, שחזקה עליהם כי בחנו את הצורך בהגשת בקשה לסעד זמני, שבים ועותרים בבקשתם מהיום לסעד כאמור, הן במעמד צד אחד, הן סעד זמני עד להכרעה בתובענה.
3.בחנתי את הבקשה, ואף זו הפעם לא ראיתי להיעתר לה, על שני נדבכיה (קרי: הסעד הזמני, וממילא – הסעד במעמד צד אחד). אנמק בקיצור נמרץ.
4.עסקינן בערבות בנקאית אוטונומית. המדובר במכשיר פיננסי רב חשיבות, המקנה למקבל הערבות את הביטחון כי ביום פקודה יהיה בידו להעביר את הסכום הנקוב בערבות, או חלקו, בלא צורך למצות קודם לכן את הסכסוך המשפטי עם נותנת הערבות, ובלא צורך לשכנע את בית המשפט ביחס לצדקת טענותיו במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד (בעניין זה אפנה לעניין ILF, המסכם את הדברים). הכלל הוא ברור: ערבות בנקאית אוטונומית תמומש, אלא אם מתקיים אחד משני חריגים, שבית המשפט נכון להכיר בהם במשורה, של מרמה, או של נסיבות מיוחדות.
5.בבקשה הקודמת לא טענו המבקשים אפילו לקיומם של אילו מן החריגים האמורים. בבקשתם הנוכחית, שבאה לאחר שהופנו בהחלטתי הקודמת לפסיקה הרלבנטית, מצטטים המבקשים מתוך החלטתי בעניין ILF הסוקרת את המסגרת הנורמטיבית החלה על מימוש ערבויות אוטונומיות. עם זאת אין הם מבארים כדבעי אף זו הפעם מדוע מתקיימים אילו מן החריגים, דבר שכמובן קשה לעשותו עת לא עלתה טענה כאמור כבר בבקשתם המקורית, שבקשתם הנוכחית דומה לה עד מאד. בכל מקרה, כל הטענות שבפי המבקשים נגד המשיבה נחזות בשלב הנוכחי כנעוצות עמוק בדל"ת אמותיה של עסקת היסוד, ומכאן שאין בפיהם לכאורה טענה בעלת עוצמה שתצדיק את עיכוב מימושה של הערבות הבנקאית, בדרך של סעד זמני.
6.אף טענותיהם בסוגיית מאזן הנוחות (שממילא נפקותן נמוכה נוכח המאטריה בה עסקינן) רחוקות מלשכנע. יש להניח שהסכום של 20,000 ₪, הנקוב בערבות שהוציא הבנק – ממילא הובטח על ידי הבנק עת הוצאה הערבות בדרך של נטילת בטחונות מן המבקשים, כך שאינם יכולים לעשות שימוש בסכום האמור כל עוד עומדת הערבות בתוקפה, וכמובן שאף לא במקרה של מימוש הערבות. בכל מקרה – לא נטען אחרת. ממילא אפילו היה ניתן צו – היה בית המשפט מורה על הותרת הערבות בתוקף עד לתום בירור התובענה. משמעות הדבר היא שבין אם יועברו כספי הערבות למשיבה כבר עתה ובין אם תישאר הערבות בתוקף עד לסיום בירור המחלוקת המשפטית בין הצדדים, אותו סכום של 20,000 ש"ח שמבטיחה הערבות הוא כזה שהמבקשים לא יוכלו לעשות בו שימוש. דברים אלה, יודגש, נאמרים למעלה מן הצורך, כיוון שממילא אין כל עילה למתן הצו הזמני המבוקש.
7.עוד יוער: אף אם תמומש הערבות, אין משמעות הדבר כמובן שנחרץ גורל כספי הערבות, או שהוכחה זכותה של המשיבה לקבל את הסכום המובטח (או חלקו) לידיה. משמעות הדבר היא שהכספים המובטחים בערבות יישבו בכיסה של המשיבה עד לסיום בירורה של המחלוקת (בדיוק כמטרתה של הערבות הבנקאית האוטונומית), ואם יתברר כי שלא כדין מומשה הערבות – יורה בית המשפט על החזרת הכספים לידי המבקשים. מובן כי אינני מחווה כל עמדה לגופה של המחלוקת שבין בעלי הדין ביחס לעיסקת היסוד, וזו תתברר כסדרה בהליך העיקרי.
8.נוכח כל האמור לעיל נדחית הבקשה לסעד זמני, וממילא זה גורלה של הבקשה לסעד במעמד צד אחד. כל זאת בלא צורך בתגובת הצד שכנגד, ובהתאם – בלא צו להוצאות לחובת המבקשים.
ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.