החלטה
בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל העדר סמכות עניינית ובשל העדר יריבות.
1.בקצירת האומר, עניינה של תביעת המשיב הוא פיצוי בגין עיקול שהטילה המבקשת על כספים המצויים בחשבונות בנק על שם המשיב. המבקשת פעלה בשם עיריית אשדוד לגביית קנס בגין דו"ח חנייה על סך של 352 ₪ שניתן למשיב ביום 28.03.01.
2.טענת המשיב בתביעתו היא כי במשך שנים רבות לא נעשו כל פעולות לגביית הקנס והוא התיישן. כן נטען, כי המבקשת הטילה עיקולים על חשבונות שאינם שייכים למשיב באופן אישי, כי אם לוועד בית משותף שהוא אך בעליה של חברת הניהול והאחזקה המנהלת את אותו בית. בכך, נטען, גרמה המבקשת לפגיעה בשמם הטוב שלו ושל החברה שבבעלותו.
3.בתביעתו ביקש המשיב כי בית המשפט יורה על הסרת העיקול ועל ביטול הדו"ח והעונש ושיפסוק לו פיצויים בסך של 33,800 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו והפגיעה בשם הטוב שלו ושל החברה שבבעלותו.
4.לטענת המבקשת, מאחר ומדובר בהשגה על ביצוע העבירה בגינה הוטל הקנס, כשהסעד העיקרי המבוקש בתובענה הוא ביטול הקנס והעיקול, ואילו הפיצוי הנדרש הינו אך סעד נלווה - הסמכות לדון בתובענה אינה מסורה לבית משפט זה כי אם לבית המשפט לעניינים מקומיים. כן נטען, שלמבקשת אין כל יריבות עם המשיב, שכן היא פועלת עבור גביית חובותיה של עיריית אשדוד ובשמה, וככל שלמשיב טענות כנגד דו"ח החנייה והפעולות לגבייתו, עליו להפנותן כנגד עיריית אשדוד.
5.בתגובה טען המשיב כי בשל הזמן הרב שעבר ממועד הוצאת הדו"ח (למעלה מ-13 שנים) ולאור טענות ההתיישנות שהעלה, הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית משפט זה. לדבריו, גם יש לדחות את טענת המבקשת כי אין להטיל עליה אחריות בגין פעולות שהיא מבצעת עבור עיריית אשדוד.
6.ההלכה היא, כי יש להבחין בין טענות התוקפות את ההרשעה בעבירת חנייה, אשר מקומן להידון בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, לבין טענות הנוגעות להתיישנות העונש (הקנסות) ולפעולות הגבייה שננקטו בגינו, אשר מקומן להידון בהליך אזרחי מאחר והן טענות שאינן מופנות כנגד תקפות ההרשעה והעונש אלא כנגד אכיפתו (רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש (פורסם בנבו, 21.08.08)).
7.אכן, תביעת המשיב כי בית המשפט יורה על ביטול העיקול כמו גם על ביטול הדוחות והקנס אינן בסמכותו של בית המשפט לתביעות תקנות, שאינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי. ברם, סמכות בית המשפט נגזרת מן הסעד המבוקש בתבוענה, ובמקרה זה תביעת המשיב היא נזיקית בעיקרה ומצויה, לפי הוראת סעיף 60(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. במקרה שכזה, בהתאם להוראת סעיף 76 לחוק מוסמך בית המשפט במסגרת הדיון בתובענה לקבוע קביעות עובדתיות שונות כקביעה שבגררא, גם אם משמעותן ה"הצהרתית" היא שהקנסות התיישנו (ראו: רת"ק (מחוזי-י-ם) 20709-09-10 עיריית ירושלים נ' קתרין אן קינג-יערי (פורסם בנבו, 9.06.11)).
8.זאת ועוד, טענותיו של המשיב נוגעות גם לדרך אכיפת הקנסות, וטענות בדבר רשלנות בפעולות הגבייה עשויות, במקרים מסוימים, להצמיח עילת תביעה בנזיקין, גם מקום בו הקנסות לא התיישנו, שכן עניינם של הטענות באופי האכיפה ופעולות הגבייה שננקטו. הסמכות לדון בתביעה כזו מצוי בגבולות סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, בכפוף לכך שגובה הפיצוי הנטען מצוי בתחום הסמכות, כבמקרה זה (רת"ק (מחוזי-י-ם) 20709-09-10 בעניין עיריית ירושלים).
9.באשר לטענה בדבר העדר יריבות יצוין כי די בכך שפרשת התביעה מגלה עילה לפיה אם התובע יוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו, ומחיקת תובענה על הסף מחמת העדר עילה תעשה רק במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש (רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 14.04.10)). במקרה זה, לא ניתן לומר כי אין בידי התובע סיכוי להשיג את הסעד הכספי שביקש, והעובדה שהמבקשת פעלה כשלוחה של עיריית אשדוד, אפשר שיש בה בנסיבות מסוימות כדי להטיל אחריות גם על העירייה, אך לא ניתן לומר, וודאי לא בשלב זה, כי יש בכך כדי לפטור את המבקשת מאחריותה למעשים שנקטה.
אין מקום אפוא, לדחות את התביעה הכספית בשלב זה.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 400 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט.
כתב הגנה מטעם המבקשת יוגש עד ליום 20.07.14.
ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.