דגן נ' בלפסט בר בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה נוספת למתן פסק דין. הבקשה נשענת על כך שלטענת התובע הנתבעים לא הגישו כתב הגנה למרות שהיה עליהם לעשות כן.

ביסוד המחלוקת בעניין זה החלטה שניתנה ביום 1.6.11 בה אפשרתי לתובע, שהגיש את התביעה בעת היותו פושט רגל, לקבל בתוך 90 יום את אישור בית המשפט המחוזי להגשת התביעה. בסעיף 23 לאותה החלטה נכתב כי:

"עם קבלת החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה שתוגש – יודיע התובע על ההחלטה שהתקבלה. בתוך 30 יום ממועד ההודעה יוכלו הנתבעים להגיש בקשה להפקדת ערובה להוצאות; התובע יגיב לבקשה בתוך 20 יום; זכות תשובה בתוך 10 ימים."

ביום 17.10.11 הודיע התובע כי ניתן אישור להגשת התביעה על ידי בית המשפט המחוזי.

ביום 23.11.11 הוגשה על ידי התובע בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה וזאת משלא הוגשו כתב הגנה או בקשה להפקדת ערובה להוצאות. בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום נכתב כי:

"למיטב הבנתי משמעות ההחלטה מיום 1.6.11 היא כי השלב הבא הוא הגשת בקשה להפקדת ערובה להוצאות. מכל מקום היה על המבקש להמציא את העתק החלטת בית המשפט המחוזי לנתבעים וככל שחלף המועד להגשת בקשה להפקדת ערובה להוצאות יהיה מקום לבקשה למתן פסק דין בהיעדר."

לאחר מתן ההחלטה הוגשה בקשה להפקדת ערובה להוצאות מטעם הנתבעים והתובע הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בטענה כי עומדת בסתירה להחלטה קודמת. בעקבות בקשתו הבהרתי בהחלטה נוספת מיום 24.11.11 כי איני מוצא כל סתירה או כל צורך בעיון מחדש. בסיום ההחלטה הובהר כי כתב הגנה יוגש לאחר שתינתן החלטה בשאלת הערובה עם קבלת התגובה לבקשה ותשובת הנתבעים.

ביום 13.12.11 ניתנה החלטה בבקשה להפקדת ערובה שבה נקבעו ערבויות וכי אלה יינתנו בתוך 30 יום ואכן ביום 15.1.12 הוגשו כתבי הערבות.

ביום 23.1.12 הוגשה בקשת הנתבעים לקבוע מועד להגשת כתב הגנה תוך שהם מבקשים כי המועד יקבע בחלוף 30 יום ממועד הגשת הערבויות – 15.2.12. בהתחשב בכך שבקשה זו תאמה את כוונתי מלכתחילה – כי המועד להגשת כתב הגנה יחל להימנות ממועד המצאת הערבויות – קיבלתי את הבקשה אף ללא תגובת התובע.

הבקשה שבפני היא בקשה נוספת למתן פסק דין בהיעדר הגנה ולביטול ההחלטה מיום 23.1.12. טענת התובע היא כי לא ניתנה לו האפשרות להגיב וכי הנתבעים הטעו את בית המשפט. הוא מסביר כי המועד להגשת כתב ההגנה נקבע ל'לאחר שתינתן החלטה בשאלת הערובה' ואת מניין 30 הימים יש למנות ממועד מתן ההחלטה וזה חלף. עוד מבוקש לחייב את הנתבעים בהוצאות.

הנתבעים טוענים כי נהגו בהתאם להחלטות שניתנו והם מוחים על הלשון המשתלחת של הבקשה ועל הפגיעה שיש בה בבית המשפט. בתשובה לתגובה שב התובע על עמדתו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטות לא מצאתי לנכון לשנות את החלטתי הקודמת, שבה אפשרתי לנתבעים להגיש כתב הגנה עד ליום 15.2.12. מלכתחילה הכוונה הייתה להבנתי ברורה והיא כי כתב ההגנה יוגש רק לאחר המצאת כתבי הערובה בכדי למנוע מצב שבו נגררים הנתבעים להוצאה בטרם יש כתבי ערבות המיועדים להבטיח את הוצאותיהם מקום בו מדובר בתובע שהוא פושט רגל ולא ניתן להיפרע ממנו. הפרשנות הסבירה של ההחלטה היא אפוא כי מנין הימים להגשת כתב הגנה צריך להימנות ממועד המצאת כתבי הערובה ולכן נעתרתי לבקשת הנתבעים שהוגשה לקביעת המועד. בהתחשב בכך אין מקום למתן פסק דין בהיעדר הגנה ואין מקום לביטול ההחלטה.

כאן המקום לשוב ולציין כי גישתי היא שהתביעה צריכה להתברר לגופו של עניין ולא על בסיס טענות פרוצדוראליות כאלה ואחרות. גישה זו עמדה גם בבסיס ההחלטה שלא לסלק את התביעה על הסף מקום בו הוגשה ללא אישור בית המשפט המחוזי והנאמן אלא מתן שהות לקבלת אישור כזה.

לסיכום, הבקשה למתן פסק דין ולביטול ההחלטה לקביעת מועד להגשת כתב הגנה נדחית. כתב ההגנה יוגש ביום 15.2.12.

בכדי לקדם את התיק ניתן צו הדדי לגילוי מסמכים עד ליום 15.3.12. שאלונים ישלחו עד ליום 25.2.12 ותשובות ימסרו עד ליום 25.3.12. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית: התובע עד ליום 15.4.12; הנתבעים עד ליום 15.5.12.

התיק לעיון העוזרת המשפטית למעקב אחר הגשת התצהירים.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.