דגן ואח' נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת המבקשת להורות על תחליף המצאה למשיב 2 בהתאם להוראת תקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המבקשת הינה הנתבעת בתביעה המתבררת בפניי, כאשר המשיב 1 הינו התובע, והמשיב 2 הינו הצד השלישי בהודעה שהוגשה כנגדו על ידי המבקשת.

תקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי ניתן להורות על תחליף המצאה מקום בו מצא בית המשפט כי אי אפשר להמציא את כתב בי-הדין בדרך שנקבעה בתקנות.

היינו, על המבקשת לשכנע את בית המשפט כי עשתה ככל שביכולתה להמציא את כתב בי-הדין בדרך שנקבעה בתקנות, והדבר לא עלה בידה.

כמו כן, קובעת תקנה 499 לתקנות כי "בקשה להוראה על תחליף המצאה תוגש בכתב ויצורף לא תצהיר לאימות הסיבה המונעת ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה או ראיה אחרת לכך...".

משמע, על התצהיר המצורף לבקשה לתמוך בעובדות המצביעות על סיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה בתקנות.

לבקשה שבפניי לא צורף תצהיר. אכן, בית משפט לתביעות קטנות אינו כבול להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אך במקרים כגון דא, ובפרט כשהבקשה מוגשת מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, אין מנוס אלא מלפעול בהתאם להוראות התקנות.

זאת ועוד, בבקשה אין כל נימוק על מה מבוססת מסקנת השליח מטעם המבקשת, לפיה צד ג' אינו מתגורר בכתובת נשוא ההמצאה. לא זו אף זו: הבקשה אינה מפרטת מהם הניסיונות שנעשו על ידי המבקשת לאיתור כתובתו העדכנית של צד ג'.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה ככל שביכולתה להמציא את ההודעה כנגד הצד השלישי לידי הצד השלישי.

אשר על כן, לא אוכל בשלב זה, להיעתר לבקשה ואני מורה על דחייתה.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ב, 20 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.