דגן בן דוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה לתשלום תכוף בהתאם לסעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ,התשל"ה-1975 (להלן – "חוק הפלת"ד").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 10/4/2008 כאשר נהגה ברכבה. ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר המיון בבית חולים אסף הרופא ושוחררה באותו יום. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בסך של 21,021 ₪ נכון לחודש ספטמבר 2008; בנוסף לכך קיבלה התובעת מהנתבעת תשלום תכוף בסך של 14,000 ₪ נכון ליום 30/9/2009.

בית המשפט מינה לבדיקת התובעת מומחה בתחום הראומטולוגיה, פרופ' נפרסטק, אשר קבע בחוות דעתו כי לאחר התאונה התפתחה אצל התובעת תסמונת המאופיינת בכאבים בכל הגוף ובהפרעה תפקודית משמעותית. עם זאת, המומחה לא קבע כי נותרה אצל התובעת נכות עקב התאונה והפנה אותה לבדיקה ולמתן חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה. בעקבות כך מונה מומחה בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת התובעת, אשר טרם נתן חוות דעתו.

לטענת התובעת, במסגרת בקשה לתשלום תכוף אין רלבנטיות לשיעור הנכות הצפוי להיקבע לתובעת, אלא על בית המשפט לבחון את מאזן ההכנסות וההוצאות לפני ואחרי התאונה; לטענתה, לפני התאונה היא עבדה והשתכרה סך של 8,600 ₪; בעקבות התאונה היא נאלצה להפסיק את עבודתה. התובעת מבקשת שבית המשפט יפסוק לה תשלום תכוף בשיעור 25% מהכנסתה מיום התאונה.

מנגד טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, וזאת משום שהוגשה יותר משנתיים מיום קרות התאונה, וזאת לנוכח סעיף 5ה (ב) לחוק הפלת"ד אשר קובע כי בית המשפט לא יפסוק תשלום תכוף לתקופה העולה על שנתיים מיום קרות התאונה; ס"ק (ג) קובע כי "בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לשנות את התקופות הקבועות בסעיים קטנים (א) ו- (ב)".

לטענת הנתבעת, המבקשת לא הציגה טעמים מיוחדים המצדיקים פסיקת תשלום תכוף בחלוף יותר משנתיים, אלא ההיפך, שכן פגיעתה של התובעת קלה; המומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה לא קבע לתובעת נכות; התובעת לא הציגה אישור רפואי בדבר אי-כושר אלא ההפך, הרופאים המטפלים מייעצים לתובעת לחזור לשגרת יומה ולעבודתה; התובעת החליטה על דעת עצמה להפסיק את עבודתה; התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת קיבלה דמי פגיעה והיא זכאית לפנות למל"ל לקביעת נכות; התובעת אף קיבלה תשלום תכוף.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מהתיעוד הרפואי עולה לכאורה כי פגיעתה של התובעת מהתאונה לא היתה קשה. כן עולה מהתיעוד הרפואי אליו הפנתה הנתבעת, כי לכאורה התובעת סבלה מעבר רפואי עשיר עובר לתאונה וכי היא התלוננה מהגבלות וכאבים הדומים לאלה שמהם התלוננה עקב התאונה (ראו התיעוד הרפואי המפורט בסעיף 3 לתגובת הנתבעת).

זאת ועוד, המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הראומטולוגיה לא קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה. עובדה זו מחלישה במידה רבה את בקשתה של התובעת, שכן על פי הפסיקה, בית המשפט יתחשב שעה שבא להחליט בבקשה לתשלום תכוף, בקביעה של מומחה רפואי שניתנה במסגרת התיק העיקרי. ראו בענין זה: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, (מהדורה שלישית), עמ' 647, שם נאמר: "'מקום שכבר נקבעה הנכות על פי דין ואפילו קיימת האפשרות שהקביעה הזו תיסתר כולה או חלקה במהלך הדיון בתיק העיקרי, ראוי להסתמך על קביעה זו כל עוד לא נסתרה'. גם כאן די בקביעה הלכאורית הקיימת בדבר הנכות הרפואית, כדי לשמש את ההחלטה בדבר התשלום התכוף".

ועוד, כאמור, התובעת כבר קיבלה בגין התאונה דמי פגיעה וכן תשלום תכוף בסכום כולל של כ-39,000 ₪ לפי ערכם נכון להיום; מדובר בסכום לא מבוטל בשים לב לכך שלא נקבעה לתובעת נכות על ידי המומחה בתחום הראומטולוגיה.

יפים לענייננו דברים שנאמרו על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 2967/06 טרביה ואח' נ' כלל חב' לביטוח, שם נאמר: "לא יהיה זה למותר להעיר, שוב, כי, ככלל, ראוי להימנע מהעברת תשלומים מקדימים בשיעור מופרז, לבל יעמוד התובע לפני שוקת שבורה, בעת שיינתן פסק הדין המסכם ויהיה עליו לכלכל הוצאותיו על פי יתרת הסכום שתיוותר בידו לאחר ניכוי התשלומים התכופים".

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. ההוצאות בגין הליך זה תובאנה בחשבון במסגרת הדיון בתובענה העיקרית.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"א, 15 יולי 2011, בהעדר הצדדים.