דגים נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 24.7.12, לאחר שנהג הרכב נמצא כשהוא נוהג ברכב בלא רשיון נהיגה (בלתי מורשה).

המבקש הינו הבעלים של הרכב, בנו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו השימוש ברכב בידי אביו נעשה בלא ידיעתו והסכמתו, והוא נחוץ לו לצרכי פרנסתו.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

המבקש טען בעלמא כי השימוש ברכב היה בניגוד להסכמה, אולם הסתפק בתצהיר לקוני המאמת את האמור בבקשה, וזאת בלא מסירת גרסה עובדתית ובלא הסבר כיצד עשה אביו את השימוש ברכב בלא ידיעתו.

מחומר החקירה עולה כי במעמד עצירתו טען הנהג: "רק רציתי לתדלק את הרכב לבן שלי". בהמשך נחקר הנהג והסביר כי רצה לשתות קפה בתחנת הדלק.

כאמור לעיל, בהיעדר גרסה מלאה של המבקש לא אוכל לתת משקל לטענתו כי השימוש ברכב היה שלא בהסכמתו, ומכל מקום גם אם לא הסכים, בוודאי שלא יצא ידי חובתו לעשות הכל בכדי למנוע את העבירה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

המבקש מסביר כי אישור השימוש ברכב יגרום לו לנזק כלכלי משמעותי, אולם עובדה זו היה על אביו להביא בחשבון בטרם נהג כפי שנהג, ואם לא ראה האב להתחשב בצרכיו של בנו, אינני סבור כי בית המשפט צריך להתחשב בכך יותר ממנו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ב, 31 יולי 2012.