דבש נ' הרץ ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו למכוניתו בשל תאונת דרכים. מכתבי הטענות שהוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי כל אחד מן הצדדים אוחז בגרסה עובדתית שונה. התובע טוען כי עצר את רכבו לפני מעבר חציה ונתבע 2 פגע בו מאחור עם רכבו. נתבע 2 לעומת זאת, טוען כי לא היתה תאונה ולא היה כל מגע בין שני כלי הרכב.

נתבעת 1 היא חברת השכרת כלי רכב, ממנה שכר נתבע 2 את הרכב המדובר.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, אני קובעת כי התובע עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי ומקבלת את התביעה במלואה.

אלו נימוקי:

עדותו של התובע היתה מהימנה ועקבית. התובע השיב לשאלות בחקירה נגדית ולא מצאתי סתירות של ממש בגרסתו וזו נותרה איתנה.

לעדותו של התובע נמצאו חיזוקים. נתבע 2 אישר כי לאחר ששני כלי הרכב עצרו, יצא מן הרכב והתנצל באוזני התובע (פרוטוקול מיום 28.11.13 בעמ' 5 ש' 9). התנצלות זו על שום מה? הרי לפי תאורו של נתבע 2 היה זה התובע שנהג שלא כשורה, שעה שעצר עצירה פתאומית. הנתבע לא הצליח להסביר, מדוע לאחר עצירה פתאומית זו, יצא התובע מרכבו ניגש אל הנתבע, על לא עוול בכפו של זה, והנתבע הגיב בהתנצלות.

לכך יש להוסיף שנתבע 2 מסר את פרטיו, לרבות פרטי חברת הביטוח ופרטי הרכב. אף ענין זה, איננו הגיוני, אלמלא פגע נתבע 2 ברכבו של התובע. ללא כל מפגש בין כלי הרכב, אין זה הגיוני שהנתבע ימסור את מלוא הפרטים ויוסיף להם התנצלות. הנתבע הסביר כי נתן את הפרטים ואף התנצל, בשל כך שמיהר לירושלים. הנתבע הוסיף, שאותו יום היה ערב חנוכה ועל כן מיהר להדלקת נרות בירושלים (שם, בעמ' 4 ש' 21). לא זו בלבד שהצדדים הסכימו ביניהם שהארוע התרחש בשעות הצהריים המוקדמות, אלא שעיון בלוח השנה בתאריך הרלוונטי (6.12.12), מלמד כי באותו מועד לא היה ערב חג ולא הדלקת נר חנוכה.

בשנת 2012, חל הנר הראשון של חנוכה במוצאי שבת 9.12.12. תאריך 6.12.12 היה יום חמישי בשבוע, לא ערב חג ולא אחד מימי הדלקת נרות חנוכה. בנפול ההסבר לחיפזון ולמהירות, לא נותר כל הסבר למסירת הפרטים ולהתנצלות, זולת הודייתו של הנתבע באחריות לתאונה. בנוסף, יש בכך לפגוע פגיעה של ממש במהימנות גרסתו של נתבע 2.

לכל אלו מצטרפת העובדה שהתובע הגיש הודעה לחברת הביטוח שלו (נ/1) מיד ביום הארוע. גם בכך יש לחזק את כנות תביעתו.

העובדה שהרכב בו נהג נתבע 2 הוא רכב מחברת השכרה והוחזר מבלי שחויב בגין נזקים, אין בה דבר. מדובר בתאונת פח בפח, שלא ארעה במהירות גבוהה, אלא תוך תנועה איטית ברחוב צפוף. אין כל הכרח כי פגיעת פגוש ברכב אחר, תותיר נזק גם ברכב הפוגע. למותר לציין כי לא הובא איש מטעם נתבעת 1, אשר יעיד על אופן בדיקת כלי רכב לאחר השכרה בת יום ומהם אופי הנזקים המצוינים בדוח החזרת הרכב, והאם הבדיקה נעשית במעמד החזרת הרכב או במועד מאוחר יותר.

אמנם הנתבעים הסתייעו בעדותה של עדת הגנה, אשר נכחה ברכבו של נתבע 2 בעת הארוע, אך התרשמתי כי עדה זו היתה להוטה לסייע לנתבע 2 (אחיה). לא אוכל לייחס משקל כלשהו לעדותה, שכן העדה טענה כי נותר מרווח בין שני כלי הרכב, זאת למרות שאפילו לא יצאה מן הרכב.

במאמר מוסגר, אציין כי רכבו של התובע תוקן כשלושה שבועות לאחר התאונה. מדובר בפרק זמן סביר ולא הוכח כי בפרק זמן זה, ארעה תאונה אחרת, שהיה בה לגרום לנזקים.

נתבעת 1 לא התכחשה לאחריותה לנזק, אם ארע כזה, אלא השליכה יהבה על גרסתו העובדתית של נתבע 2, שהתכחש לארוע התאונה. משדחיתי טענות נתבע 2, הרי נשמטה גם הגנתה של נתבעת 1.

הנתבעים לא העלו כל טענה לענין גובה הנזק אלא טענו לשאלת האחריות בלבד. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאית לענין גובה הנזק, חשבונית בגין התיקון, על סך 4,593 ₪ וכן חשבונית בגין שכר טרחת השמאי ע"ס 650 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סכום של 5,243 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל . כן ישלמו הנתבעים לתובע סך 1,500 ₪ בגין הוצאותיו. הסכום האמור ישולם אף הוא בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.