דבש נ' באלק ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד במסגרתן עותרים הצדדים כי בית המשפט יורה לצד שכנגד לפצותם בגין נזקי תאונת דרכים בה היו רכביהם מעורבים.

לטענת התובע, ביום 18.8.09, עת נסע במשאית ברח' הסדנא בתלפיות בירושלים, הגיח רכב הנתבעת מחניה ופגע ברכב התובע בצידו הימני. הנתבעת, היא התובעת שכנגד, טענה כי בעת התאונה היא השלימה את יציאתה מהחניה, עמדה בנתיב הנסיעה מכיון שרכב אחר יצא בנסיעה לאחור והיא המתינה שיפנה את הדרך בכדי שתמשיך בנסיעתה ישר. לטענתה, המשאית נסעה בחוסר זהירות לצידה השמאלי, תוך שהיא גורמת לנזקים לכל אורך דופן הרכב השמאלי.

מצאתי כי יש לקבל את גרסת התובעת שכנגד בנוגע לאופן התרחשות התאונה. מסקנתי זו מתיישבת עם טענות הצדדים בכתבי הטענות וכפי שהעידו בדיון שהתקיים בפני, וכן במסמכים ובתמונות שהוגשו לבית המשפט.

ממכלול הראיות שהוצגו בפני אני למדה כי התובעת שכנגד השלימה את כניסתה לנתיב, וזאת מכיון שרכבה נפגע בצידו השמאלי ולא בחלקו הקדמי. מיקום הפגיעות בשני הרכבים מלמד על כך, כעולה מהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שכנגד והתמונות שהוגשו וסומנו נ-1, נ-2. היקף הנזק לרכבה של התובעת שכנגד, כמו גם העובדה כי מדובר לא רק בנזק נקודתי אלא בנזק נמשך לאורך דופן שמאל של הרכב.

בנוסף, גם מיקומם של הרכבים לאחר הפגיעה, שעמדו בצמוד דופן לדופן, שחוזקה על-ידי עד שאינו מעוניין, עד ראייה שעבר במקום והעיד בדיון שנערך בפני, מלמדים כי התובעת שכנגד השלימה את יציאתה מהחניה ולא כטענת התובע, שתיאר שהרכבים ניצבו האחד לשני בעת הפגיעה.

בכתב התביעה טען התובע כי ישנם עדים לתאונה ותמונות שצילם במקום האירוע ואולם אף אחד מהעדים לא העיד בפני ואף לא הוצגו בפני התמונות מכיון שטען שלא הצליח להפיקן ממכשיר הפלאפון שברשות הנהג. גרסת התובע נותרה בודדה וחסרה מכיון שלא התיישבה עם ממצאי הנזקים ברכבה של התובעת שכנגד.

משכך, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני אני סבורה כי האחריות לאירוע התאונה היא על נהג המשאית. במקום שבו לא הוכח בפני כי נהגת הרכב היתה במהלך יציאה מהחניה אלא ההיפך, הרי יש לראות את נהג התובע כמי שגרם ברשלנותו לאירוע התאונה.

באשר לנזקי התובעת שכנגד הוגשה מטעמה חוות-דעת שמאי המלמדת על היקף הנזקים בפועל בשיעור של 4,896 ₪ וקבלה על תשלום הסכום האמור. בנוסף הוצג חיוב בגין שכר טרחת השמאי וקבלה בסך של 524 ש"ח. הנתבע שכנגד לא העלה כל טענה של ממש ביחס לנזקים אלו, למעט טענתו בשאלת האחריות.

התובעת שכנגד הוסיפה ותבעה פיצוי בגין אובדן זמן, נסיעות, עוגמת נפש וטרחה בסך 2,500 ש"ח. לא הוצגו בפני ראיות כלשהן באשר להפסדי זמן של התובעת שכנגד או שוויים, ואין אני יכולה לקבל את תביעתה בעניין זה. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש שהרי נוכח מהות התביעה ועובדותיה, אין אני סבורה שיש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין סעיף נזק זה.

באשר להוצאות ההליך, התובעת שכנגד התייצבה באיחור ניכר לדיון הראשון שנקבע ליום 8.4.10, שעה ארוכה לאחר שהמתינו הצדדים וניסו להשיגה ללא הצלחה, ומשכך ניתן פסק-דין נגדה בהעדר התייצבותה ונדחתה התביעה שכנגד. לאחר מכן הבהירה התובעת שכנגד בבקשה לביטול פסק-הדין כי טעתה והגיעה לבנין בחשין 6 ולא בחשין 1 וכי לא ענתה לשיחות כי הסוללה במכשיר הפלאפון שברשותה נגמרה.

בבואו של בית המשפט לבחון את שאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הוא בוחן שניים. האחד הוא את הטעם להעדר התייצבותו של המבקש, והשני את סיכוי הגנתו. מחדלה של התובעת שכנגד בנוגע לאי התייצבותה במועד הדיון הראשון הוא ברור, ואין לו הצדקה של ממש. עם זאת במקום שבו טרם נשמעה גרסתה לגופה, נקודת האיזון תהא במתן החלטה על ביטול פסק הדין כנגד פסיקתן של הוצאות ועל כן החלטתי כי הוצאות ביטול פסק-הדין נגדה ישקלו בתום ההליך. יובהר, כי פסיקת ההוצאות אין מטרתה עונשית, אלא שהיא באה להציב את התובע במקום בו היה אלמלא מחדלם של התובעת שכנגד.

נוכח כך אני מורה התובע ישלם לתובעת שכנגד סכום כולל של 3,700 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא בהפרשי ריבית והצמדה כדין עד התשלום המלא בפועל. בסכום זה התחשבתי בהוצאות בגין ביטול פסק-הדין ובהוצאות הדיון השני נשערך. כמו כן ישלם התובע לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט בסך 250 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.