דבראשוילי נ' בי פויינט מערכות בע"מ ואח'

פסק דין

א.רקע

1.המדובר בתביעת נזקי גוף, שהגיש התובע, יליד 3/2/1981, כנגד הנתבעת מס' 1, שהיתה מעסיקתו, שהיא חברה קבלנית להתקנת תשתיות לכבלים ו/או לאינטרנט, אשר שימשה בתקופה הרלבנטית לתובענה, כקבלן עצמאי של חברת "הוט" ו/או לקוחותיה – והנתבעת מס' 2, שהיא חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת מס' 1 בגין חבות מעבידים והנפיקה פוליסת ביטוח שהיתה בתוקף וכיסתה את נזקו של התובע, כמפורט להלן, בתאונה שאירעה לו ביום 4/6/2007, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 (להלן גם: "חב' בי פוינט").

2.התובע נשלח, במועד התאונה, בשעות הצהריים, לבצע התקנה של נקודת אינטרנט בכבלים במועדון "סנוקר" בראשון לציון (להלן גם: "המועדון") ובמסגרת עבודתו זו נפגעה ונחתכה כף ידו השמאלית ובעיקר אגודל יד שמאל, במהלך חיתוך אזיקונים עם סכין יפנית (להלן גם: "התאונה") כנראה בשל הפעלת לחץ על הסכין.

3.לטעמו של התובע, מוטלת האחריות לקרות התאונה, במלואה, על חב' בי פוינט, בהיותה מעסיקתו של התובע, הן משום שלא הועמדו לרשותו – כך לטענתו – כלי עבודה מתאימים; הן בשל ההלכות בדבר אחריות כמעט מוחלטת של מעביד לשלמות גופו של עובד והן בשל העובדה הנטענת, כי התובע לא קיבל הדרכה מתאימה.

4.לטעמו של התובע, אין לייחס לו רשלנות תורמת כלשהי ויש לחייב את חברת בי פוינט במלוא הפיצוי המגיע לו.

5.התובע עותר לפצותו בסך של 251,093 ₪, שהם סך נזקיו המסתכמים ב-306,204 ₪ בניכוי דמי פגיעה ומענק נכות ששולמו לו ע"י המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל")בגין התאונה.

6.הנתבעות טוענת, כי מדובר בתאונה עצמית, בלא אחריות כלשהי מצידן.

7.לחילופין, הן מתייחסות לאומדן הנזק של התובע ומפחיתות אותו בצורה ניכרת.

8.לאור הפער הניכר בין תחשיבי הנזק שהגישו הצדדים וקיומה של שאלת אחריות משמעותית, נמנע בית המשפט מלהציע לצדדים הצעת פשרה והורה על שמיעת הוכחות, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

9.בתום פרשת ההוכחות, בניסיון להביא את הצדדים לכלל הסדר, הורה בית המשפט על הגשת תחשיבי נזק מתונים וקבע את התיק לישיבת קדם משפט נוספת.

10.אלא שב"כ הנתבעות סברו, שהגשת תחשיב נזק מטעם התובע, שהוא זהה לתחשיב שהוגש לפני שמיעת ההוכחות, איננה מאפשרת התייחסות עניינית מצד מרשותיו ועל כן עתר להגשת סיכומים.

11.בנסיבות אלה, לאחר קבלת תגובת התובע, בוטל מועד קדם המשפט ובית המשפט הורה על הגשת סיכומים.

12.לצערו של בית המשפט, לא הובאו הסיכומים לעיונו, כנראה בשל תקלה, ועל כן התעכב מועד מתן פסק הדין ועם הצדדים הסליחה.

12.1מרגע שהוסבה תשומת לבו של בית המשפט לתקלה – ניתנה לתיק זה קדימות במתן פסק הדין.

ב.סוגיית החבות

1.לטענת התובע, קיומה של חובת זהירות בין מעביד ועובדיו היא הלכה מושרשת, אשר בהתבסס עליה נפסק לא אחת, כי המעביד חב כלפי עובדיו בחובת זהירות מוגברת וכן מוטלת עליו החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים והסבירים לשם שמירה על ביטחון עובדיו במסגרת עבודתם.

2.התובע טוען, כי חובתו זו של המעביד, איננה מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות ויוצאות דופן במקום העבודה, אלא מדובר בחובה כללית וגורפת.

3.על כן סבור התובע, כי על המעביד לדאוג לקיומם של תנאי עבודה, שיטות עבודה נאותות, מתן הדרכה, ביצוע פיקוח וסביבת עבודה בטוחה ונקיה ממכשולים וממפגעים – והכל על מנת למנוע פגיעה בגופם של עובדיו – גם כשהם עלולים לחטוא במהלך עבודתם, שלא כמו המקרה דנן.

4.לטעמו של התובע, מגמת בית המשפט העליון היא להוביל מהלך, לפיו יהיה מעביד אחראי באחריות מוחלטת, כשתחילת המגמה מצאה ביטוי בע"א 1958/97 בן שטרית נ' רנ"ר, תקדין עליון 99(1) בעמ' 127 "ובכל הרצאותיו של הנשיא ברק בהשתלמויות השופטים".