דבסאן ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

החלטה

השאלה בה עלי להכריע היא - אם בנסיבות בהן לא החזיק התובע 1 (להלן: "התובע") במועד התאונה ברישיון נהיגה תקף לרכב בו נהג, יהא זכאי לפיצוי.

בהתאם לנטען, התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 14.4.2009 בעת שהתובע נהג ברכב פולקסווגן טרנזיט, המוגדר ברישיון הרכב, כאוטובוס זעיר פרטי, בעל 10 מקומות ישיבה מלבד הנהג (להלן: "אוטובוס זעיר"). התובע במועד התאונה החזיק רישיון מסוג B, C ו-E.

לטענת התובע, בהתאם לרישיון הנהיגה מסוג B, רשאי היה לנהוג באוטובוס זעיר מאחר ומשקל הרכב היה פחות מ- 3,500 ק"ג, מספר הנוסעים בעת הנהיגה היה 5 וכי לא מדובר באוטובוס ציבורי. לטענתו יש לבחון את זכאותו של התובע לפיצויים, תוך פרשנות צרה של תקנות התעבורה הואיל ותכלית חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן:"הפלת"ד") הינה סוציאלית ולכן סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד יחול רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג. כאשר לטענתו המונח "סוג הרכב" מתייחס למימדיו הפיזיים של הרכב, המשליכים על דרגת הרישיון הנדרשת, לשם נהיגה בו על פי תקנות התעבורה. לכן טוען התובע שאף על פי שהרכב בו נהג הוגדר כ"אוטובוס זעיר פרטי", מממדיו הפיזיים אינם שונים ממדיו של רכב פרטי, המצריך רישיון מסוג B ולכן אין לשלול ממנו פיצויים בהתאם לחוק הפלת"ד.

לטענת הנתבעת, הנוהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי צריך שיחזיק רישיון נהיגה מסוג D. התובע לא החזיק ברישיון זה ונפסל מלהחזיק רישיון נהיגה דרגה D. הנתבעת טוענת כי התובע משתית את טיעוניו על רע"א 9121/00 ירוחם לוי נ' מנורה, נז(5) 337 (להלן: "פס"ד ירוחם") וכן על דנ"א 10017/02 קרנית ואח' נ' מגדל, נ"ח05) 639 (להלן: "הלכת קרנית"). בהתייחס לפסה"ד הללו, במועדים הרלבנטיים, מי שהחזיק רישיון נהיגה מסוג 02 היה רשאי לנהוג באוטובוס זעיר. מאז פס"ד ירוחם שונו תקנות התעבורה המתייחסות לדרגות רישיונות נהיגה. כיום תקנה 180 לתקנות התעבורה, אינה מתירה למחזיק רישיון מסוג B לנהוג ברכב מסוג אוטובוס זעיר. מאחר ובהלכת קרנית נקבע כי סעיף 37(א) לחוק הפלת"ד יחול על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שעניינה בסוג הרכב, דהיינו, תנאים המתייחסים לממדיו של הרכב. התובע הפר הגבלה שעניינה סוג הרכב. על פי רישיון הרכב מקומות הישיבה למעט הנהג עומד על 10, הרי שהרכב נשוא התובענה היה בעל ממדים גדולים יותר ובעל מספר מקומות ישיבה רב יותר מן הרכב המותר בנסיעה לבעל רישיון מסוג B.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם מבחינת סוג הרכב, הרי שאינו תואם את רישיונו של התובע. משום שסוג הרכב בהתאם לרישיון הרכב הינו M2. ורכב מסוג M2 הוא רכב בעל יותר מ 8 מושבים. ונדרש לו רישיון מסוג D1. ולפיכך , מספר מושבי הנוסעים משנה בין היתר את סוגו של הרכב.

דיון

אין מחלוקת כי התובע נהג ברכב מסוג פולקסווגן טרנספוטר שנת 1997, אוטובוס זעיר פרטי במשקל 2,700 ק"ג. על פי רישיונו ניתן להסיע בו עד 10 נוסעים למעט הנהג (רישיון הרכב צורף נספח ב' לתיק המוצגים). לתובע היה רישיון נהיגה מסוג B,C,E . לתובע לא היה רישיון נהיגה מסוג D, בקשה להגיש לרישיון D נדחתה (סעיף 3 לתצהיר).

בהתאם לסעיף 180(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"ה-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), אדם שמחזיק ברישיון נהיגה מסוג B בעל רישיון לנהוג:

"ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור ואוטובוס ציבורי."

עולה מלשון הסעיף כי אוטובוס זעיר לא הוחרג מרישיון מסוג B.

אוטובוס זעיר מוגדר בסעיף 1 לתקנות התעבורה :

"אוטובוס זעיר" – אוטובוס שנתקיימו בו כל אלה:

(1) הוא מיועד לפי מבנהו להסעת עד שישה עשר נוסעים בנוסף לנהג;

(2) מותקן בו מרכב תקני;

(3) משקלו הכולל המותר אינו עולה על 5,000 ק"ג;

(4) הוא מצוין ברישיון הרכב כאוטובוס זעיר, או כאוטובוס זעיר ממוגן, לפי העניין;

בהתאם לתקנה 183א, תקנה 183ב ותקנה 184(א) בעלי רישיון נהיגה מסוג D1, D2, D3 רשאים לנהוג באוטובוס זעיר.

בהתאם לסעיף 7(3) לחוק הפלת"ד מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו אינו זכאי לפיצויים לפי החוק:

7(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;