דבירי נ' זילברמן

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המבקש ביום 13/9/2010, בגין שיק שמשכה חברה בשם "יאנג בילדינג סיסטם בע"מ" ח.פ. 51-384813-5 (הנמצאת כיום בהליכי פירוק, ולהלן תכונה החברה), ואשר המבקש, שהינו בעל השליטה בחברה, חתם על ערבות אישית בגינו.

השיק על סך 7,000 ₪, שזמן פירעונו 30/8/2009, חולל מחמת הוראת ביטול שנתנה החברה. בהתאם נפתח על ידי המשיב תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-44329-49-2 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, במסגרתו הוגשה ההתנגדות דנן. בהמשך הורה בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד הרשמת כ"ץ) על העברת התיק לבית משפט זה, מטעמי העדר סמכות מקומית.

התיק נשמע בפני כבוד הרשמת פומרנץ, ובדיון שהתקיים ביום 22.6.2011 נחקר המבקש על תצהירו. בשל פרישתה של כבוד הרשמת, הועבר התיק לאחרונה אלי. ביום 17/1/2012 הוריתי לצדדים להודיע לבית המשפט בתוך 30 יום עמדתם באשר למתן החלטה בבקשה ללא השלמת טיעון ושמיעת הצדדים פעם נוספת בפני. ביום 19/1/2012 הוגשה תגובתו של המשיב, לפיה אין למשיב התנגדות למתן החלטה על סמך כתבי הטענות בתיק ופרוטוקול הדיון. המבקש לא הגיש כל תגובה להחלטה האמורה, ועל כן הנני רואה אותו כאילו אינו מתנגד, כאמור בסיפא לה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים-

הואיל ובבסיס מסירתו של השיק, עומד סיפור ההתקשרות חוזית בין המשיב לבין החברה, והואיל והועלו בקשר להתקשרות זו טענות סותרות של הצדדים, נעמוד ראשית על העובדות שאינן שנויות במחלוקת-

המשיב הזמין מהחברה מספר דלתות חדשות, לצורך התקנה בביתו. המשיב שילם לחברה מקדמה על חשבון תמורת ההזמנה, בסך של 7,000 ₪. במקביל, מסרה החברה למשיב שיק בסך של 7,000 ₪ (שלטענת המבקש היווה "שיק ביטחון", טענה המוכחשת על ידי המשיב), והמבקש כתב על גב השיק התחייבות אישית לפירעון השיק, בנוסח הבא: "אני תומר זילברמן ערב אישית לפירעון המחאה זו- במידה והסחורה לא תסופק ובמידה ושיק זה לא יפדה", וחתם על השיק בצירוף מספר תעודת הזהות שלו.

החברה ביצעה בתיאום עם המשיב שתי מדידות בבית המשיב, כאשר אין חולק כי המדידה האחרונה בוצעה ביום 12/10/2009 (להלן המדידה הסופית). לאחר ביצוע המדידה הסופית בוצעה הזמנת הדלתות מהיצרן (מדובר בדלתות המיובאות מחו"ל).

לאחר כשלושים יום לערך, עת פנתה החברה למשיב, לצורך תיאום מועד התקנת הדלתות, הודיע זה האחרון לחברה כי אינו מעוניין בהתקנת הדלתות, וכי ההסכם בוטל על ידו כדין.

בשלב זה החלה תכתובת בין באי כוח הצדדים, אשר לא הביאה להסכמות (שלא נאמר כי אף "הגבירה את הלהבות" בסכסוך שנתגלע בין הצדדים), שסיומה בהגשת השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והגשת ההתנגדות דנן. הדלתות שהזמין המשיב עודן מאוחסנות במחסני החברה.

טענות המבקש, בתמצית הינן כלהלן-

המבקש טוען כי ההסכם לאספקת הדלתות, עליו חתם המשיב ביום 18/6/2009, כלל למעשה שני מסמכים נפרדים- הסכם הזמנת עבודה, ומסמך אישור הזמנה שמספרו 263. המבקש טוען, בהסתמך על הסכם הזמנת העבודה (שהסעיפים הרלוונטיים בו הינם סעיפים 6 ו-8), כי מניין תקופת אספקת הדלתות (50 יום) החל ביום ביצוע המדידה הסופית, ומכאן שהדלתות סופקו בתוך המועד שנקבע, ולא היתה כל הפרה של ההסכם מצד החברה.

על כן טוען המבקש, כי המשיב הוא שהפר את ההסכם, וכי ביטול ההסכם על ידי המשיב נעשה שלא כדין.

לעניין העילה השטרית, טוען המבקש כי בנסיבות האמורות, ערבותו האישית כלל לא נכנסה לתוקף, שכן היתה מותנית היא בשני תנאים מתלים מצטברים- האחד, כי התמורה (דהיינו הדלתות שהזמין) לא תסופק למשיב על ידי החברה, והשיק עצמו (שנמשך כזכור על ידי החברה) לא ייפרע. המבקש טוען כי נוכח העובדה כי התנאי הראשון מבין השניים לא התקיים (שכן הסחורה לא סופקה רק בשל סירובו של המשיב לקבלה), הרי שאין הוא חב בערבות בגין השיק, ולמשיב אין כל עילת תביעה כנגדו באופן אישי.

טענות המשיב, בתמצית, הינן כלהלן-

המשיב טוען, כי ההסכם עליו חתם עם החברה כלל מסמך אחד בלבד, והוא מסמך אישור הזמנה שמספרו 263, וכי הוא מעולם לא חתם על הסכם הזמנת העבודה, שהעתקו צורף לבקשת ההתנגדות לביצוע השטר. המשיב טוען כי החתימה המופיעה על מסמך הסכם הזמנת העבודה אינה חתימתו, אלא חתימה מזויפת.

בהתאם, נוכח העובדה כי במסמך אישור הזמנה מועד האספקה אינו מותנה בקבלת מידות סופיות או בתנאי אחר כלשהו, טוען המשיב כי החברה הפרה את ההסכם הפרה יסודית, שכן הדלתות היו מוכנות לאספקה זמן רב לאחר מועד האספקה המוסכם.

על כן מוסיף וטוען המשיב, כי הוא היה זכאי בנסיבות האמורות לבטל את ההסכם, ולהפקיד את שיק הביטחון, שכן התמורה לא סופקה, ולקבל באופן זה השבה לסכום המקדמה ששילם במועד החתימה על ההסכם. המשיב טוען כי השיק שמסרה לו החברה בוטל על ידה עוד טרם ההודעה על ביטול ההסכם על ידי המשיב, וכי כוונת החברה מלכתחילה היתה לרמותו ולהפר את ההסכם.

דיון-

סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 קובע כי משהוגשה התנגדות לביצוע שטר, יראו את ההתנגדות כאילו היתה בקשת רשות להתגונן, שהוגשה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. בהתאם, על בית המשפט, בבואו להכריע בבקשה דנן, לבחון את טענותיו של המבקש, ולקבוע האם מראות הן ראשיתה של הגנה כנגד תביעת המשיב (ראה ע"א 4580/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב(2) 476).