דבוש נ' חנית ובטחון בע"מ

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ אריה ביטון מיום 27/6/11 בתיק מס' 01-27606-99-8 , לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול ההגבלה על רישיון נהיגתו.

בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה תגובה מפורטת לבר"ע בה פירטה טענותיה והשתלשלות העניינים . המשיבה טוענת כי דינו של הבר"ע להידחות ואף עותרת לחיוב בהוצאות. המבקש טרח והגיש תשובה לתגובה בה חזר על טענותיו.

טענתו העיקרית של המבקש הינה כי שגה כב' הרשם הנכבד בהחלטתו לפיה אין צורך ממשי ברישיון הנהיגה על שם המבקש וכי ישנם אמצעים תחבורתיים חלופיים אחרים ברשותו מכיוון והמבקש הינו אדם בעל נכות רפואית גבוהה דבר הפוגע בזכויות יסוד של המבקש.

כפי טענת המבקש, משהוצגו האישורים והאסמכתאות הרפואיות על ידו ומשלא הובאו אסמכתאות רפואיות אחרות לעניין מצבו הרפואי ומגבלות ניידותו של המבקש לפיכך יש לראות את רישיון הנהיגה על שמו כחיוני.

בנוסף טען המבקש כי ביום 19.6.11 ניתנה החלטה בבקשה לעיון חוזר ע"י כב' הרשם רף נועם לפיה בוטלה בתיק הוצל"פ אחר הגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש עקב נכותו הרפואית. כן טען כי למעשה אלו שתי קביעות סותרות אשר ניתנו באותו עניין.

לטענת המבקש אין הוא משתמט מתשלום חובותיו שכן עושה הוא כל שביכולתו להסדרת החוב בתיק ההוצל"פ וכן נקבע ביום 30.6.11 כי המבקש יוזמן לחקירת יכולת בה תידון בקשתו להכרזתו כמוגבל באמצעים.

לאחר ששקלתי הטיעונים הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבה באופן שיש לדחות את הבר"ע ולהשאיר את החלטת הרשם בעינה.

בהתאם לסעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל יש בסמכות רשם ההוצאה לפועל להגביל חייב מלקבל, להחזיק ו/או לחדש רישיון נהיגה של החייב לפיכך החלטת הרשם יסודה בדין.

לעניין הטענה בדבר פגיעה בזכויות יסוד המבקש ,יפים דבריו של השופט בר אופיר :

"קיים מתח מתמיד בין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לבין חוק ההוצאה לפועל,

מכיוון שחלק ניכר מרבדי החקיקה של ההוצאה לפועל מתנגש, כפי שאמרנו, באורח

חזיתי בהוראות החוקתיות שנקבעו בחוק היסוד. המתח הזה בא לכלל ביטוי יומיומי

בהליכים יומיומי בהליכים שמתנהלים בפני רשמי ההוצאה לפועל, והוא קיים היום

ויתקיים גם בעתיד. ביצוע הליכים של הוצאה לפועל, על פי דין, מביא בהכרח לפגיעה

בזכויותיו החוקתיות של החייב כפי שהן מעוגנות בחוק היסוד."

(. ד. בר אופיר,"הוצאה לפועל הליכים והלכות",מהדורה שביעית,עדכון מס' 2,ינואר 2011 ,עמ' 38).

מטרת דיני ההוצאה לפועל הינה להסדיר את חובות החייב ומשכך פגיעה כביכול בזכויות המבקש הינה מכוח החוק ,לגיטימית ומתבקשת בנסיבות העניין. כידוע מטרת ההגבלות בחוק ההוצאה לפועל איננה ענישתית ונועדה להגן על זכות הקניין החוקתית של הזוכה והיה וכאשר יפרע המבקש את חובו תתבטל ההגבלה בהתאם לסעיף 66 ד (א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967.

עוד נקבע בפסיקה כי "מנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות.  בכך הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה, אלא גם את טובת הציבור. אכן, הוצאה לפועל מהירה ויעילה של פסקי-דין היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק. חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי 'הוצאה לפועל' פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה" (רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נה(3) 360, עמ' 374, להלן - פרשת גמזו).

לענייננו, יש לציין כי המבקש לא שילם עד היום תשלום כלשהו ע"ח החוב בתיק ועל כן יש לראותו בתור חייב סרבן המתחמק מתשלום חובותיו . בנוסף,לא ידועה הסיבה מדוע בן משפחה אינו מסייע בכדי שהמבקש יוכל להתנייד בתחבורה פרטית . כמו כן מטרת התניידות המבקש אינה לטיפולים רפואיים אלא לשיקום מצב המבקש בחיי היום יום . מטרת ההגבלות לפי חוק ההוצאה לפועל כפי שכבר ציינתי, נועדה להגן על זכויות הזוכה, וזאת על מנת שזכייתו לא תהא חסרת משמעות כקליפה ריקה. לפיכך סבורני כי לאחר שתידון הבקשה לחיוב בתשלומים והמבקש יוכיח כי עמד בתשלומים יהיה מקום לשוב ולדון האם ראוי לבטל ההגבלה על רישיון נהיגתו של המבקש.