דבורי ואח' נ' אנדרו קאופמן ואח'

פסק דין

כללי

לפניי תביעה כספית בסך של 451,484 ₪, שעניינה בבית מגורים אותו השכירות התובעים לנתבעים. הבית נמצא ברח' מדבר סיני מס' 82 בירושלים (להלן: "הבית").

התובעים, בעלי הבית בני זוג שהחליטו להשכיר את בית מגוריהם ולעבור להתגורר בבית אבות. במהלך ניהול התיק נפטר התובע ובמקומו תובע עזבונו.

הנתבע 1 שכר את הבית מהתובעים, והנתבעים 4 ו-5 היו ערבים לחובותיו כלפי התובעים.

הנתבעים 2 ו-3 הם שוכרי משנה, אשר בהסכמת התובעים, השכיר להם הנתבע 1 את הבית.

מלכתחילה, הוגשה תביעה זו בהליך של סדר דין מקוצר, בה נדרש פינוי הנתבעים מהבית וכן פיצוי כספי. לאחר הגשת התביעה, פינו הנתבעים את הבית ולפיכך, תוקן כתב התביעה, כך שסעד הפינוי נמחק, והסעד הכספי עודכן.

בדיון מיום 6.12.11 הודיעו הצדדים לבית המשפט על עובדות מוסכמות ביניהם:

השכירות החלה ביום 1.3.08.

הסכם השכירות היה עם הנתבע 1.

דמי השכירות עמדו על סך של 23,000 ₪ לחודש.

הנתבעים 4-5 חתמו כערבים לנתבע 1.

הנתבעים 2-3 הינם שוכרי משנה החל מיום 1.9.09.

דמי השכירות כלפי הנתבע 1 היו בסך של 17,000 ₪ לחודש.

ממועד חוזה שכירות המשנה, התובעים המשיכו לקבל מנתבע 1 23,000 ₪, אך הנתבע 1 קיבל משוכר המשנה 17,000 ₪.

ביום 8.11.09 הפסיק לשלם הנתבע 1 והתובעים התחילו לקבל 17,000 ₪ במקום 23,000 ₪ לחודש.

הנכס פונה ביום 24.8.10 והוא מושכר לאחרים שאינם בעלי הדין.

השאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא, האם העובדה שהחל מיום 8.11.09, קיבלו התובעים סך של 17,000 ₪ בלבד לחודש במקום 23,000 ₪ עבור השכירות בדין יסודה. התובעים טוענים, כי הדבר מנוגד להסכם השכירות ואין לנתבעים על מה לסמוך בהפחתה זו (הסכם השכירות צורף כנספח 2 לכתב התביעה, להלן: "הסכם השכירות"). הנתבעים טוענים מנגד, כי בשל ליקויי רטיבות בדירה, היו רשאים על פי דין להפחית את דמי השכירות המשולמים עבור הבית.

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי משחדלו הנתבעים לשלם את דמי השכירות על פי ההסכם, התרו בהם התובעים בכתב, כי מדובר בהפרת חוזה והערבות הבנקאית שהפקידו, חולטה.