פסק דין
1. התובע והנתבע הם בני דודים. לנתבע עסק להקמת פיגומים ("דבורה פיגומים"; להלן - העסק) והוא העסיק את התובע בעסק.
לטענת התובע, פוטר מעבודתו וזהו הבסיס לתביעתו לפיצויי פיטורים ולסכומים נוספים הנובעים מיחסי העבודה בין הצדדים. לטענת הנתבע, התובע התפטר מהעבודה ואף פתח עסק מתחרה, בעל אותו שם ובאותו תחום.
2.הרקע העובדתי
א.כאמור לעיל, התובע והנתבע הם בני דודים. אביו של הנתבע היה בעליו של העסק עד אמצע שנות התשעים, והוא דוד של התובע.
ב.התובע, יליד 1985, התייתם מאביו בגיל צעיר, גדל בסביבה עבריינית ואף הורשע בפלילים (נספח ב' לתצהיר הנתבע).
ג.בעוד שלטענת התובע, הנתבע ניצל את מצבו והעסיקו בתנאים המנוגדים להוראות הדין ואף הדיחו לאלימות, הנתבע ואביו טענו כי נהגו בתובע באופן הגון, ובשל הקרבה המשפחתית, אף לקחו אותו תחת חסותם על מנת להשיבו לדרך הישר וכן העניקו לו הטבות שונות כבן משפחה.
3. בפתח הדברים, מצאנו לציין כי עסקינן ביחסי משפחה טעונים, והתרשמותנו היא כי הסכסוך בין הצדדים חורג מהמחלוקת הכספית שהובאה בפנינו. עובדה זו נלקחה על ידינו בחשבון במשקל שניתן לעדויות הצדדים, שהיו רוויות רגש ועלבון. בהקשר זה נוסיף ונדגיש כי למעט עדויות בעל פה (של בעלי הדין, העובדים בעסק, אביו של הנתבע (שהוא גם דודו של התובע), אחיו של הנתבע (בן דוד נוסף של התובע), סוכן הביטוח של העסק ומנהל החשבונות שלו), לא הובאו כמעט כל ראיות חיצוניות שיתמכו בגרסאות הצדדים.
נוסיף שהצדדים העלו טענות עובדתיות בנושאים שונים כגון עברו הפלילי של התובע והעסק שהקים לאחר סיום עבודתו. לא מצאנו שיש בהן רלוונטיות כלשהי למחלוקת בין הצדדים שהיא רק בנושאים הנובעים מיחסי העבודה וסיומם.
4.תקופת העבודה וגובה השכר
א.לטענת התובע, עבד בעסק מיולי 2001 עד אוגוסט 2008 (סעיף 4 לתצהיר התובע). שכרו של התובע, על פי גרסתו, היה שכר יומי שעלה במהלך השנים מ – 120 ₪ ליום עד 300 ₪ ליום.
לטענת הנתבע, התובע החל לעבוד מחודש מאי 2003, באופן בלתי סדיר ובלתי רציף בשלוש תקופות העסקה נפרדות. בתמיכה לטענות אלה הוצגו תלושי שכר וטפסי 106, בהם מדווחות תקופות העבודה הבאות: מאי עד דצמבר 2003, דצמבר 2004 - מאי 2006 (למעט חודש ספטמבר 2005 במהלכו לא עבד) ותקופה אחרונה, בת 18 חודשים, החל ממרץ 2007 עד אוגוסט 2008.
לגבי השכר, נטען ששכרו של התובע שולם לו כדין, בהתאם לאמור בתלושי השכר.
ג.בעוד שלגרסת התובע אין תימוכין בראיות חיצוניות, הנתבע הפנה לתלושי השכר ולטפסי 106, התומכים בגרסתו. התובע טען שאלה אינם משקפים את תקופת העבודה או השכר. עוד הוסיף, כי מעולם לא קיבל את התלושים לידיו, אך גם אם נקבל טענה זו, אין בכך לסתור את תוכן התלושים.
לגרסת התובע בנושא תקופת העבודה אין חיזוק חיצוני בראיות. לעומת זאת, גרסת הנתבע נתמכת בתלושי שכר, טפסי 106 והחלטות בימ"ש בנושא עונש שנשא בו התובע במסגרת הרשעה בפלילים (על פי הראיות - נספח ג'1 לתצהיר הנתבע, התובע הורשע בדין וביצע עבודות שירות בתקופה שממאי 2006 ועד דצמבר 2006). מסיבה זו אנו מקבלים את גרסת הנתבע לגבי תקופת העבודה.
נוסיף ונציין כי מאחר שבין חודש מאי 2006 (חודש העבודה האחרון בתקופה השניה) ומרץ 2007 (חודש העבודה הראשון בתקופה האחרונה) חלה הפסקה של כעשרה חודשים, יש להתייחס לשתי תקופות העבודה האחרונות כשתי תקופות נפרדות.
ד.על פי הדין, תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם (דב"ע (ארצי) נו/ 3-193 זומרפלד – מלון זוהר בע"מ, ניתן 13.5.96). מכאן שעל התובע, הטוען אחרת, מוטל נטל ההוכחה להוכיח טענתו. אנו סבורים שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. למעשה, התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו – לא הציג תדפיסי חשבון בנק, ספחי הפקדת שיקים או ראיה אחרת שתלמד על השכר שקיבל בפועל ועל מועדי קבלת השכר (כלומר, תקופת העבודה).
ה.זאת ועוד, עדות התובע בנושא תקופת עבודתו היתה מתחמקת וכללית. כך, למשל, העיד שבמהלך שנת 2003 עבד אף בחנות דגים במשך חודשיים, אולם לא פירט מתי עבד בחנות זו, האם עבד במקביל עבור הנתבע ובאיזה היקף משרה ולא צירף את תלושי השכר מאותו מקום עבודה (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 27-32).
בנוסף, התובע טען כי עבד בעסק אף בתקופה בה ריצה עבודות שירות (ר' פסק דין שניתן בעניינו של התובע נספח ב' לתצהיר התובע; נספח ג'2 לתצהיר הנתבע אישור שב"ס לתקופות מעצר 21.5.06-7.12.06). עוד העיד שאת עבודות השירות ביצע בשעות 7:00- 15:00, לאחר מכן עבד עבור הנתבע ובשעות הערב עבד כשליח בחנות פיצה. איננו מקבלים עדות זו, מששוכנענו כי את העבודה בעסק ניתן לבצע בצוות בלבד, כפי שאף התובע הסביר בתחילת עדותו (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 1-2).
ו.אשר לגובה השכר, גם אם עובדים אחרים קיבלו שכר גבוה מהתובע, אין בכך ללמד על גובה השכר ששולם לו. התובע עצמו העיד כי ישנם עובדים שהרוויחו יותר ממנו ויש עובדים שהרוויחו פחות ממנו ומכל מקום העיד על עצמו כי "לא נכנס לכיסים של אחרים" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 23-25).