דבאח נ' בוני נטופה בע"מ ואח'

פסק דין

מדובר בתביעה כספית בגין שכר טרחה המגיע לתובעת, לטענתה, מאת הנתבעות בגין שירותים משפטיים אשר העניקה להן בעבר.

לטענת התובעת, היא עבדה בשירות הנתבעות הן כשכירה והן כעצמאית ובגין השירותים שהעניקה לנתבעות לא קיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה. התביעה הכספית שבפנינו מורכבת מהחזר אגרות שהתובעת טוענת כי שלמה לצרכי פתיחת תיקי הוצל"פ נגד חייבים שונים עבור הנתבעות, תביעה כספית בגין שכר טרחה המגיע בגין תיק ההוצל"פ הנ"ל ולבסוף עבור שני עניינים משפטיים ספציפיים שבגינן הנפיקה התובעת שתי חשבוניות מס על סך כולל של 5,674 ₪. בסך הכל העמידה התובעת את תביעתה על סכום של 80,000 ₪ נכון ליום הגשתה.

הנתבעות טוענות כי התובעת עבדה כשכירה בלבד וקבלה את מלוא השכר המגיע לה. הנתבעות הפנו לתביעה שהגישה התובעת בבית הדין לעבודה בגין שכר עבודה וזכויות שהיא טענה להן וכן הפנו לתביעה נוספת שהתובעת הגישה בבית משפט השלום בעכו בו תבעה שכר טרחה ואשר הסתיים בפסק דין סופי. מעבר לכך לא מגיע לתובעת מאומה.

היום שמעתי את ראיות הצדדים. התובעת העידה והגישה מסמכים רבים. מטעם הנתבעות העיד מוחמד עבדל אל חלים אשר משמש כמנהל של הנתבעת 2 וכן העיד עורך דין תמים עבדל חלים אשר היה עורך דינן של הנתבעות בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה שבפנינו.

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה ודחיתי למתן פסק דין.

התובעת טוענת כי עבדה בשירות הנתבעות בשני כובעים: א. כשכירה וזאת בתקופה מיום 1/1/03 ועד סוף דצמבר 2003; ב. כעורכת דין עצמאית בשתי תקופות: מספטמבר 2002 ועד דצמבר 2002 ומינואר 2004 עד סוף אוקטובר 2004.

בגין עבודתה כשכירה היתה התובעת זכאית לשכר חודשי קבוע בסך 5,000 ₪ ואילו בגין התקופה בה עבדה כעצמאית היתה זכאית לשכ"ט בגין תיקי הוצל"פ כפי שמגיע לה על פי חוק. התובעת מסתמכת על רישום ידני מפורט בו ציינה את רשימת תיקי הוצל"פ בהם טיפלה וציינה את מרכיב שכר הטרחה המגיע לה, כאשר בענין אחרון זה היא עותרת לשליש משכר הטרחה המגיע על פי חוק, בהיותו שכר טרחה ראוי בנסיבות העניין. אותה רשימה מכילה גם החזר אגרות ששלמה התובעת בגין פתיחת תיקי הוצל"פ וכן קיזוז תקבולים ששולמו. היתרה הסופית הינה סך של 71,796 ₪. כמו כן עותרת התובעת לתשלום בגין שתי חשבוניות מס פרטניות האחת על סך 3,217 ש"ח והשניה על סך 2,457 ₪ .

אקדים ואומר כי אינני אמור להתייחס לטענות ו/או מחלוקות הקשורות לאותה תקופה בה היתה התובעת שכירה שכן עניין זה הסתיים בפסק דין סופי על ידי בית הדין האיזורי לעבודה. כמו כן אינני אמור להתייחס לאותו עניין משפטי מוגדר שבגינו הגישה התובעת הליך משפטי אחר ואשר הסתיים אף הוא בפסק דין סופי.

אתייחס להלן לטענות התובעת בגין שני מרכיבי התביעה שבפניי: החזר אגרות ושכר טרחת עורך דין בהליך ההוצל"פ וכן שכר טרחה בגין שתי חשבוניות שצויינו בתביעה.

התובעת הגישה כראיה מטעמה רישום פרטני שערכה בכתב יד ואשר מכיל את מלוא הסכומים המגיעים לה בגין החזר אגרות וכן בגין שכר טרחה בתיקי הוצל"פ. היא טענה כי רישום זה נעשה בפגישה מיוחדת שנערכה בינה לבין עורך דין תמים עבד אל חלים (עד הגנה מס' 2), ובהתאם לכך דאג עו"ד עבד אל חלים להכין הסכם בכתב לסילוק מלוא המחלוקות, כאשר עליו הוסכם עליו היה 50,000 ₪. להפתעתה, גלתה התובעת כי ההסכם שהועבר לחתימה הינו על סך 45,000 ₪, תוך שנכלל בו סעיף הפוטר את הנתבעות מתשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורין דבר שלא סוכם לגביו מאומה.

עו"ד עבד אל חלים העיד בפניי כי הוא אכן ערך את ההסכם בכתב אך המדובר בהסכם מותנה בהמצאת מסמכים נוספים שהתובעת היתה צריכה להמציא, אלא שמסמכים אלה לא הומצאו. כמו כן הסתבר בדיעבד כי חלק מהנתונים שהתובעת מסרה לא היו נכונים. עו"ד עבד אל חלים הכחיש כי הפירוט בכתב יד שהתובעת טוענת לו, נערך בנוכחותו.

לטעמי, במחלוקת הנ"ל יש לבכר את עמדת התובעת, שכן לא ניתן לצפות, באורח רגיל של הדברים, שעו"ד עבד אל חלים יערוך הסכם בכתב מפורט כולל סכום סופי לסיום המחלוקות (נכון לתאריך דאז), מבלי שהתקיימה פגישה בה הועלו רכיבי המחלוקת ואף נמסרו מסמכים לעיון. מסיבה זו גם יש להניח ברמה מספקת במשפט אזרחי, כי הפירוט הידני שהתובעת טוענת לו, היה חלק מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ לקראת עריכת אותו הסכם (שלא נחתם בסופו של יום). לכך יש להוסיף, כי חלק ממרכיבי ההסכם המודפס שעו"ד עבד אל חלים ערך כולל נתונים מדוייקים אשר מהווים העתקה מאותו פירוט ידני שהתובעת ערכה.

עניין מהותי נוסף שראוי לציון הינו, שחרף הכחשתן המוחלטת של הנתבעות בדבר היות התובעת עובדת עצמאית בתקופה מסויימת, הרי בפועל יש לומר כי דבר זה הוכח. אמנם הנתבעות טענו כי התובעת עבדה רק כשכירה ובגין כך שולמה לה המשכורת במלואה, אך ניתן לומר כי הוכח מעל לנטל הדרוש במשפט אזרחי כי התובעת עבדה כעצמאית. נתון ראשון בהקשר זה הינו, שהנתבעות ניהלו כרטסת של חובה וזכות בגין התשלומים עבור התובעת. כרטסת זו מתייחסת לתקופה מ- 10/3/03 ועד 30/10/04 וכאן יש לשאול שתי שאלות: מדוע מעביד מנהל כרטסת עבור עובד שכיר ולאיזה תכלית? שאלה שניה הינה, שעל פי תלושי שכר שהוגשו ניתן ללמוד שהתובעת עבדה כשכירה אצל הנתבעות החל מיום 1/1/03 ועד 31/12/03. מדוע הכרטסת הנ"ל חורגת מחודשים אלה? אין מנוס מהמסקנה שהתובעת אכן עבדה כעצמאית מעבר לתקופה שבה היא עבדה כשכירה.

כאן ראוי לציין כי עיון בכרטיסיות שהתובעת הגישה, נמצא כי התובעת נמצאת ביתרת חובה. אילו מדובר בעובדת שכירה, הרי אין הסבר לרישום זה ולפיו הנתבעת נמצאת ביתרת חובה.

עניין נוסף ראוי לציון הינו שהתובעת הבהירה בעדותה וגם בתצהיר שהגישה, כי נערך רישום מלא בעזרת תכנת מחשב בכל הקשור לניהול תיקי ההוצל"פ עבור הנתבעות. כל התדפיסים לרבות רישומי המחשב הם בחזקת הנתבעות. הנתבעות לא ראו לנכון להמציא תדפיסים אלה ולנסות בדרך זו לסתור את טענות התובעת, המבוססות על הפירוט הידני שצרפה כנספח לתביעה ולתצהיר.

ראוי לציין כי שני עדי ההגנה העידו בפירוש כי לא היו עדים וגם לא נכחו בזמן שבו סיכמה התובעת עם הנתבעת את תנאי העסקתה. העד המהותי והרלוונטי לעניין זה הוא מנהלן של הנתבעות ומי שייסד את החברות הנ"ל (מר איברהים עבדל אל חלים) אשר נכח באולם בית המשפט היום, אך לא העיד כעד הגנה. אי העדתו, מהווה מחדל שפועל לרעת הנתבעות.

לכל האמור לעיל נחה דעתי לקבוע כי התובעת זכאית לקבל מאת הנתבעות החזר אגרות הוצל"פ שהיא שלמה וכן שכר טרחה ראוי בגין הטיפול באותם תיקי הוצל"פ במסגרת התקופה בה היא עבדה כעצמאית (להבדיל מעבודתה כשכירה). כמו כן הגעתי למסקנה כי מגיע לתובעת שכר טרחה עבור שתי חשבונות המס אשר הוגשו ואשר בגינן אין כל ראייה ולו לכאורה מפי הנתבעות, כי אלה נפרעו.

השאלה כעת הינה מהו סכום האגרות שהתובעת זכאית לו, ומהו סכום שכר טרחה הראוי שיש לפסוק לה. בעניין אחרון זה, אינני סבור כי יש לערוך חישוב מתמטי של שליש משכר טרחה המגיע בכל תיק ותיק בלשכת ההוצל"פ, אלא יש לפסוק שכר ראוי.

לאחר שבחנתי את כל הנתונים שהופיעו בפירוט הידני בנספח א' לתצהיר התובעת, אני פוסק לתובעת החזר אגרות בסך של 5,000 ₪ וכן פוסק שכר טרחה בסך של 20,000 ₪.