דאריקום בע"מ נ' גרגורי סיר ע"י נציגם דניאל ברמן ואח'

החלטה

החלטה

1. שלוש בקשות להכרעתי; שתי בקשות שהגישו התובעים - בקשה לתיקון כתב תביעה מיום 23.11.08 (בש"א 21224/08), ובקשה לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט מיום 9.8.09 שראה לדחות את בקשת התובעת לביטול חיובה בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים (בש"א 16197/09).

הבקשה השלישית הוגשה על ידי הנתבעים וענינה דחיית התובענה בשל אי הפקדת ערובה על-ידי התובעת (בש"א 7111/08).

ככל שמדובר בבקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שלאור עמדתם (ההגונה) של הנתבעים כי אינם מתנגדים לבקשה בכפוף לפסיקת הוצאות ראויות – אני מתירה את תיקון כתב התביעה כמבוקש.

על התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן מסודר, כאמור בתקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות); בהתאם רשאים הנתבעים לתקן כתבי הטענות.

מעבר לכך, לא מצאתי להיעתר ליתר המבוקש בבקשת התובעים לתיקון כתב תביעה (שנזכר בגוף הבקשה ולא בכותרתה).

3.אציין כי כלל לא ברורה לי בקשת התובעים להורות על איחוד התובענה דנן עם ת.א.2814/07, בו עוכבו ההליכים זה מכבר, כפי שגם הדיון הופרד בין שני התיקים הללו. (האמור הינו, בין היתר, על רקע החלטת בית המשפט מיום 3.3.08, בתיק זה).

4.במסגרת זו, אני גם דוחה את טענת התובעת בסעיף 5 לבקשה, לפיה צירופם של התובעים 2- 4 לתביעה, "...מיתרת לחלוטין את חובת ההפקדה, מאחר והם כאנשים פרטיים ובעלי רכוש, אינם חבים בחובת ההפקדה, וניתן יהיה להיפרע מהם ככל שהתביעה תידחה". התובעים 2- 4 הינם בעלי המניות של התובעת 1 – חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

לציין כי בית המשפט בחן את נושא הערובה בהחלטותיו מיום 28.1.07 ומיום 23.4.07 ולא מצא להעתר לבקשות לפטור מחובת הפקדת ערובה ולא רק זאת אלא שערעור התובעת לעניין הפקדת הערובה נדחה בהסכמת הצדדים ביום 13.11.07 (ע"א 2593/07, 2592/07, 2892/07) (להלן – הערעור), ומשכך לא ברור מדוע ממשיכים התובעים להגיש בקשות מסוג זה פעם אחר פעם וכפי שציין כבוד השופט זמיר בבש"א 24849/07 מיום 3.3.08.

לצורך ההדגשה אומר כי גם דעתי היא שמאחר שחיוב התובעת בערובה, נועד להבטיח כי בבוא העת, יוכלו הנתבעים להיפרע מהתובעת, אם תידחה התובענה, אין כל מקום להעתר לבקשה.

5.לא מצאתי כי בטענת התובעים (שלטעמי נטענה בעלמא) בדבר יכולתם הכלכלית די כדי להבטיח כי בבוא העת יוכלו הנתבעים להיפרע מהם בשל הוצאותיהם. לא למותר לציין, כי בדיון ביום 22.11.09, הובאו לפני ראיות אשר אינן מעידות בהכרח על איתנות כלכלית של התובעים 2-4, אם להתבטא בלשון המעטה.

6. מכל מקום, לא מצאתי באמור שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של החיוב בערובה.

לא זו אף זו, אלא שגם נושא זה כבר נבחן על-ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.8.09 (בש"א 23962/08), ונקבע, בין היתר, כי "...אין מקום לקבוע כי חל שינוי נסיבות המצדיק את המרת החיוב. כך גם לגבי הוספת תובעים" (ההדגשה אינה במקור – א.נ.ח.).

בקשה לעיון חוזר ועיכוב ביצוע שהגישה התובעת על החלטה זו, נדחתה על-ידי כב' השופטת קובו, ביום 17.8.09.

7.בנסיבות המתוארות גם לא מצאתי כל בסיס לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 9.8.09 (בש"א 16197/09), ואני דוחה את הבקשה.

8.למעלה מן הצורך, אוסיף, כי לא מובנת טענת התובעת בסעיף 7 לבקשת עיכוב הביצוע, לפיה בית המשפט שדן בבקשה לעיון חוזר, "...לא התיחס...כלל לשאלת עיכוב הביצוע, וקבע רק שאין מקום לעיון מחדש (טענה שחזרה גם בסעיף 5 לבקשת התובעת מיום 23.11.09). כך ששאלת עיכוב הביצוע ושינוי הנסיבות שיהיה לאחר תיקון התביעה לא נדון כלל עד כה" (ההדגשה במקור – א.נ.ח.). לא רק שאין בתקנות הליך בשם "עיון חוזר", משכך גם לא ניתן לעתור בגין כך בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה, הרי שבמקרה דנן, כבר נדחתה הבקשה לעיון חוזר ממילא גם לא נותר הבסיס המשפטי שבגינו יש מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.

אשר לבש"א 7111/08:

9.בחנתי את בקשת הנתבעים לדחיית התובעת מחמת אי הפקדת ערובה, והגעתי למסקנה – הגם שלא במעט היסוס – כי יש לדחותה.

אכן, בפסק דינו של בית המשפט שדן בערעור נקבע, כי על התובעת להפקיד את הערובה עד ליום 31.12.07, שאם לא כן, תידחה התובענה. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים. התובעת לא הפקידה את הערובה עד היום, כנדרש.

10.עם זאת, לא ראיתי לדחות את התביעה מטעם פרוצדוראלי זה, בין היתר, בשל ההליכים השונים שהתנהלו בתיק זה, מני אז ועד היום, אלא שראיתי לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות בגין אי הפקדת הערובה עד עתה, ובגין התנהלותה בבקשות השונות שהונחו לפתח בית המשפט והצריכו את תגובת הצד השני כמו גם מתן החלטות פעם אחר פעם.