דאוד נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 08/01/13, על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק פ"ל 291-02-12.

2.הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש הפסילה בפועל.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין כך, שביום 22/08/11, נהג ברכב פרטי ברחוב שדרות רוטשילד – פינת אלנבי, למרות שביום 08/06/11, נפסל על ידי רשות הרישוי מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים.

4.המערער הפקיד את רישיונו ביום 24/07/11, חרף זאת, נהג ברכב בעוד הפסילה בתוקף וללא שהייתה ברשותו פוליסת ביטוח בת תוקף.

5.על פי העובדות הנ"ל, ייחסה לו המשיבה עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל- 1970.

תסקיר שירות המבחן:

6.המערער הודה בבית משפט קמא בעבירות שיוחסו לו, הורשע ולבקשתו, הופנה לשירות המבחן, אשר הגיש תסקיר שבו המליץ להטיל על המערער ענישה מוחשית, מציבה גבולות ברורים, מסר חינוכי בדמות של צו של"צ בהיקף של 200 שעות לצד מאסר מותנה.

שירות המבחן ציין כי המערער התקשה להעמיק את ההתבוננות בנסיבות התנהגותו, נטה לצמצם את משמעותה וחומרתה של התנהלות זו והשליך את האחריות על גורמים חיצוניים. המערער היה ממוקד בעצמו והציג עמדה קורבנית. זו הייתה גישתו גם כשנשאל לגבי עברו התעבורתי.

גזר הדין של בימ"ש קמא:

7.בשלב מסוים, הצדדים טענו לעונש ובית משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים:

8 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 6 חודשי פסילה על תנאי ולמשך 3 שנים, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין, קנס בסך 1,500 ₪ שישולם בחמישה תשלומים וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות על פי תוכנית שיגיש שירות המבחן.

8.הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ובעיקר עונש הפסילה בפועל.

טענות הצדדים:

9.לדעת המערער, בית משפט קמא טעה משהטיל עליו עונש פסילה בפועל כה ארוך וחמור. המדובר באדם יליד 1951 ולמרות עברו התעבורתי, לא ניתן לומר כי מדובר בעבר מכביד בהתחשב במשך השנים שבהן הוא נוהג יום יום.

10.לדעת באת כוח המערער, היה על בית משפט קמא להסתפק בתקופת פסילה קצרה יותר ובעיקר משום שהמערער זקוק לרישיון הנהיגה עקב מצבו, בהתחשב בנסיבותיו והצורך להסיע את קרובי משפחתו.

11.לעניין נסיבות ביצוע העבירה, טענה באת כוח המערער וכן המערער בעצמו כי הוא טעה, הוא מכה על חטא משלא הצליח להימנע מנהיגת הרכב וזאת עקב כך שהנכד בכה והייתה חובה עליו להסיע אותו מהגן לבית הוריו.

12.עוד טענה באת כוח המערער כי היה ראוי שבית המשפט ייתן ביטוי לשיקולים לקולה, לרבות, הודאת המערער, נטילת האחריות, הבעת החרטה, עברו הלא מכביד בהתחשב בגילו ובשנות הנהיגה הרבות – 40 שנים.