דאוד נ' חג'אזי

פסק דין

התביעה הינה לתשלום סך של 15,000 ₪.

הצדדים הופיעו בפניי, והנתבע טען כי על העדה מטעמו, הגב' סונדוס מריח' מופעל לחץ בידי העד מטעם הנתבע, שהינו גיסה, שלא להיכנס למשפט ולהעיד. יש לומר כי התנהגות זו מהחמורות ביותר וביהמ"ש מיד הזמין אבטחה וביקש להעביר את הטיפול בעניין למשטרה, לאחר דין ודברים ולאחר ששוכנעתי כי העדה תוכל להתייצב בפניי ללא פחד ותוכל להעיד, ועל פי בקשתה המפורשת של העדה נשמעה עדותה .

בסוף הדיון, הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שמשמעות הדבר הוסברה להם בפירוט והם נתנו הסכמתם לכך.

העובדות וטענות הצדדים בתמצית:

התובע טוען כי ביום 28.11.2009 הזמין חבילת נופש דרך הנתבע למלון "סאן רייס" באילת הכוללת שני חדרים, הוא טוען כי ביקש מהנתבע בעל פה כי אחד משני החדרים יהא מותאם לנכים מכיוון שלטיול מתלווה ילדה נכה בשם מונה עראר שהוא האפוטרופוס שלה.

התובע טוען כי בהגיעו למלון גילה כי הוזמנו עבורו 2 חדרים רגילים ולא קיבל חדר נכים, הדבר לטענתו, גרם לו ולבני משפחתו סבל רב כאשר הטיפול בילדה מבחינת מקלחת ושירותים היה קשה למדיי וקלקל לו את הטיול וגרם לו ולבני משפחתו עוגמת נפש רבה. התובע טוען כי הנתבע הפר את התחייבותו כלפיו והוא העריך את נזקיו ללא פירוט בסך של 15,000 ₪.

הנתבע טוען כי כל שהוזמן הינו חדרים קשורים והתובע לא ביקש חדר נכה מיוחד, הוא ציין כי יש לו ילדה נכה וכי הוא רוצה שני חדרים אחד לו ולאשתו והשני לשתי בנות בריאות והילדה הנכה ביחד וכך הוזמן.

הכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק והקשבתי לצדדים קשב רב, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את התביעה באופן חלקי.

שוכנעתי כי התובע הזמין חדר המותאם לנכה, עיון בטופס ההזמנה (נספח א' לכתב התביעה) מראה כי הוזמן חדר קונקט וצויין כי יש ילדה נכה וכך כתוב " " room conickted + handy cap girl , הדבר מעיד בעיניי כי החדר אמור להיות מותאם לנכה , אין נחיצות להערה זו .

(מר רפעאת עראר) אשר ביצע את ההזמנה בעצמו עבורו ועבור הנתבע שהינו דודו, העיד כי הוא נכח במשרד הנתבע ביום ההזמנה וביקש חדר נכה. גם העדה סונדוס, פקידת הנתבע (גיסת עראר), שהוזמנה בידי הנתבע עצמו העידה כי הוזמן דרכה חדר נכה.

שוכנעתי גם, כי כשהגיע התובע יחד עם משפחתו למלון, ניתן להם חדר קונקט שאינו מותאם לנכה, ועל כך הם מחו ואף סונדוס (שהתלוותה לטיול המשפחתי בהיותה אחות של אשת רפעאת) פנתה לקבלה וביקשה כי יחליפו את החדר, הובטח לה בידי המלון כי יום למחרת יוחלף החדר ואכן ביום למחרת המלון היה מוכן לבצע לתובע החלפת חדרים, אך סונדוס העידה, ואני מקבל את עדותה, על אף הלחצים שבהם היתה שרויה ביום המשפט, כי היא פנתה לאשתו של התובע ובישרה לה כי יוכלו לעבור לחדר מותאם לנכים ,אך האחרונה , סירבה ואמרה שהם מסתדרים ובזה תם העניין.

אם כך, ברור הוא כי הנתבע הפר התחייבותו לספק מראש לתובע חדר המותאם לנכה במשך שהייתו במלון, וברור הוא כי הפרה זו הייתה מתוקנת אילו התובע היה מקבל את הצעת המלון לעבור יום למחרת לחדר אחר מותאם לנכה. משלא עשה זאת הוא לא הקטין נזקו כאשר חובתו זו מעוגנת בדין.

אין לי ספק כי אכסון ילד נכה בחדר שאינו מותאם לצרכיו הינה דבר קשה, אך לא נעלמה מעיניי העובדה כי הנתבע, באמצעות פקידתו ששהתה באותו בית מלון יחד עם התובע , עשתה כל יכולתה בזמן אמת לתקן את המחדל, ולאחר שהשיגה בפועל ,למחרת היום, חדר מותאם לנכים, התובע ובני משפחתו סירבו לעבור לחדר המותאם לנכים.

אין לשכוח כי התובע קיבל חדרים בקומת קרקע, אשר קרובים לקבלה ולחדר האוכל, וכי הוא לא בילה את כל החופשה מקלח את הילדה הנכה, וכי בסופו של יום קיבל חבילה שעונה על צרכיו ולפי הזמנתו.

ההפרה ,כפי שפרטתי לעיל, הינה בגין היום הראשון של החופשה בלבד, ולאחר שתוקנה ההפרה בידי הנתבע ומי מטעמו , והתאפשר לתובע להעביר את בתו החורגת לחדר עבור נכה, וסירב לכך ולא היה מעוניין , אין לו להלין אלא על עצמו.

חובת הנתבע להקטין את הנזק ולא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו, החל מהיום השני של החופשה.

מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי ההפרה של הנתבע באי ווידוא הזמנה של חדר נכה לתובע כהזמנתו , הינה עבור היום הראשון של החופשה בלבד, ועל כן יש לפסוק פיצוי עבור עוגמת הנפש בצורה מידתית, לתקופת ההפרה. הנני פוסק לתובע סך 1,000 ₪ אשר ישולמו לתובע ישירות תוך 30 יום מהיום.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.