דאוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 4/12/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה מותאמת בשיעור 5% מיום 1/7/13, לפי פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 4/12/13 לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחית לראומטולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת, עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, לרבות כרטיס רפואי ובדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 7/11/13. המערערת אובחנה כסובלת ממצב לאחר חבלת צוואר וכתף ימין. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, קבעה כי תנועות עמוד שדרה צווארי מוגבלות בצורה מזערית בסוף טווח התנועה, ולכן קיבלה את הערר וקבעה למערערת נכות מותאמת בשיעור 5%.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שלא נערכה למערערת בדיקה יסודית, וכי תלונותיה נרשמו באופן חלקי. המערערת הוסיפה וטענה כי שגתה הוועדה בקביעת נכות מותאמת לפי פריט ליקוי 35 לרשימת הליקויים.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן החלטתה מפורטת ומנומקת. נטען כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה מקיפה, ומשלא נמצאה הגבלה בתנועות הכתף, בדין לא נקבעה נכות בגין כתף ימין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

6.באשר לאופן עריכת הבדיקה הקלינית: המערערת טענה כי נערכה לה בדיקה שטחית, וכי תחילה נערכה בדיקה נוירולוגית בלבד, ורק לאחר שחזרה לחדר הבדיקה, ולבקשתה, נערכה לה גם בדיקה אורטופדית. דין הטענה להידחות.

ראשית, טענת המערערת הינה טענה עובדתית, אולם אין לטענותיה עדות בפרוטוקול הוועדה. בעניין זה, אין לנו אלא לסמוך היום על הפרוטוקול שנרשם על ידי הוועדה, זאת בהיותה גוף מעין שיפוטי המחוייב לרשום את עיקרי הדברים למען תדע ערכאת הערעור את אשר התרחש בפניה (דב"ע לא/45-0 עמר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 25).ודברים אלה נכונים גם ביחס לטענה שתלונותיה של המערערת לא נרשמו מפיה באופן מלא. למקרא הפרוטוקול עולה, כי המערערת התלוננה על כאבים באזור הצוואר, המקרין ליד ימין, שהיא היד הדומיננטית. לדבריה, היא "מתקשה בפעולות יום יומיות. יש כאבים ונימול. הכאבים לפעמים מאד חזקים. מוגבלת. במאמץ הכאבים חזקים". הטענה שתלונות המערערת נרשמו באופן חלקי, נטענה במידה רבה בעלמא. ממילא לא נטען איזו תלונה לא נרשמה מפי המערערת, ואף לא נטען כי הוועדה התעלמה מתלונה ספציפית שלה.

שנית, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי נערכה למערערת בדיקה יסודית ומעמיקה. הוועדה מצאה כי המערערת "מתהלכת חופשי, ללא צליעה. מסוגלת לעמוד על קצות אצבעות ועקבים. דיבור תקין. שפה תקינה. עצבים קרניאליים תקינים. כוח תקין בארבעת הגפיים. טונוס והחזרים תקינים בארבעת הגפיים. אין החזרים פתולוגיים. תחושה תקינה ... לסג שלילי משני הצדדים". בהתייחסה לבדיקת CT עמוד שדרה צווארי ציינה הוועדה כי קיימים בלטים שטוחים בגובה חוליות 5C- 4C, 6C- 5C, 4C-3C, וכי יש לחץ קל על השק הטקאלי.

לסיום, וכפי שטען המשיב, אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו.

לאור האמור, נדחית הטענה ביחס לאופן עריכת הבדיקה.

7.באשר לעמוד שדרה צווארי קבעה הוועדה כי קיים ספזם שרירים מעט מוגבר בשרירי הצוואר. לפי ממצאי הבדיקה, הכיפוף לפנים מלא, אולם התנועה מוגבלת בצורה מזערית בסוף התנועות, הן בהטיה לצדדים, והן בתנועות הסיבוביות. לאור האמור, קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות בשיעור 5%, מותאמת לפי פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב).

הוועדה מצאה לקבוע נכות מותאמת, בהתאם לסמכותה לפי תקנה 14(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. הוועדה רשאית, אפוא, לשקול התאמה ולקבוע את דרגת הנכות לפי פריט הליקוי שלדעתה הוא הקרוב והמתאים ביותר לממצאים שעלו בבדיקה וליישם אותו במקרה שלפניה.

לפיכך, נדחית הטענה בהתייחס לשיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי. החלטת הוועדה בעניין זה מבוססת על ממצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה, לאחר שנימקה היטב את מסקנותיה. מדובר בתחום המומחיות הרפואית ושיקול הדעת המקצועי של הוועדה. בעניין זה אין סמכות לבית הדין להתערב.

8.באשר לכתפיים, הוועדה ציינה כי אין עדות לדלדול שרירים סביב הכתף, וכי תנועות כתף ימין מלאות ותקינות, שוות לאלה של יד שמאל. לדעת הוועדה, קרוב לוודאי שתלונות המערערת קשורות להקרנה מהצוואר לכיוון הכתף והיד. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה שההגבלה ביד ימין מצדיקה קביעת נכות. לא זו בלבד שמדובר בטענה המכוונת כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, אלא שממצאי בדיקתה הוועדה מלמדים שלא נמצאה הגבלה בתנועת כתף ימין. הוועדה קבעה כי תלונות המערערת בדבר כאבים, קשורות ככל הנראה להקרנה מהצוואר לכיוון הכתף והיד. בידוע, הכאב כשלעצמו הוא תלונה סובייקטיבית אשר אינה מקנה אחוזי נכות, בהעדר חסר נוירולוגי או הגבלה בתנועות. לאור האמור, נדחית גם טענת הערעור בנוגע לכתף ימין.

סוף דבר:

9.לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.