דאוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13/3/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1תפקידה של הוועדה במקרה הזה לפעול בהתאם להלכה פסוקה בדבר השוואת ממצאי הוועדה הקודמת לממצאי הוועדה שבנדון מקבלת משנה תוקף יותר חזק כאשר פסק הדין מיום 5/2/13 ביקש ממנה באופן מפורט בשורות 19-20 לפסק הדין לפרט את ממצאי הוועדה הן ביחס לממצאים בתיק הרפואי שאותם לא פירטה הוועדה וכן להשוות את הממצאים של הוועדה הקודמת לבין הממצאים של היום.

2.2תפקידו של בית הדין לבחון מבחינה משפטית האם הוועדה קיימה את תפקידה לא רק מבחינת מסקנה רפואית אלא גם כדי שיהיה ביכולתו של בית הדין לפעול בהתאם להלכה הפסוקה בדבר ההשוואה על הוועדה עצמה לפרט את הממצאים קודם להחמרה לממצאים אחרי החמרה, הן מבחינת מיקום הנזק והן מבחינת עוצמתו ואת זה הוועדה לא עשתה והיה עליה לעשות כן, מסקנת הוועדה כי התרשמותה מצביעה על כך שלא חלה החמרה הינה מסקנה רפואית שאין די במשפט זה כדי לבסס יכולת של בית הדין לבחון את החלטתה.

3.טענות המשיב:

3.1פרשנות המערער לפסק הדין הינו שגוי.

בערעור הקודם נטען על ידי המערער כי הטעות של הוועדה הייתה בהשוואת הממצאים שמצאה לאלה שבתיקו הרפואי ולא לממצאי הוועדה הקודמת.

הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין והשוותה את הממצאים שמצאה הן בבדיקה הקודמת לפסק הדין והן בבדיקה לאחר פסק הדין לאלה שנמצאו בוועדות הקודמות, הוועדה מפרטת ממצאים של אודם בקרקפת ובעיקר בקדמתה, באזור הלחיים ואודם באזור הוי של החזה והיפרפיגמנטציה בגב הידיים, הוועדה מפנה לפרוטוקול הוועדה המחוזית מיום 24.6.09 שם נקבעה נכותו הקודמת של המערער.

3.2עיון באותו פרוטוקול מעלה כי נמצא שם שיזוף יתר אחיד במצח ובפנים, במחשוף החזה וגבות כפות הידיים, על הוועדה הנ"ל הגיש המערער ערר בשאלת מועד התחולה, הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.8.09 שהותירה על כנה את הקביעה בדבר אחוזי הנכות ומצאה עור בגוון חום אדמדם והיפר פיגמנטציה בגב הידיים, פנים, קרקפת ומחשוף חזה, אותה וועדה גם קבעה שממצאים אלה אינם מעידים בהכרח על מחלת עור, משכך ממצאי הוועדה נשוא ערעור זה זהים לממצאי הוועדות החלוטות בעניינו של המערער, משמדובר בשאלת החמרת מצב, הרי שאין כל פגם בהחלטת הוועדה שמילאה אחר הוראות פסק הדין בהקשר זה נציין כי די שהוועדה הפנתה לפרוטוקולים קודמים וקבעה שמדובר באותם ממצאים ושלא חלה החמרה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי:

"משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי כב' הרשמת דרוקר ביום 5/2/13 שנתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, בו נקבע כי:

"... לאור העובדה שמהאמור בסעיף 23 לפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 23/5/12 לא ברור האם קיים קשר סיבתי בין הממצאים לפגיעה המוכרת וכמו כן, ניכר מדברי הוועדה כי ההשוואה לצורך קביעת החמרה נעשתה ביחס למתואר בתיק הרפואי שאותו לא פירטה כלל הוועדה, ולא לממצאים בוועדה הקודמת לעררים, שהיא נקודת הייחוס לבדיקת החמרה, מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותשמע את טענותיו בפניה בעניינים הנ"ל ותשקול בשנית קביעותיה, תוך התייחסות לאמור לעיל... ".

6.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין.

7.על פי סעיף 213 לחוק, החלטות וועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית הדין האזורי לעבודה. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213).

8.במסגרת ישיבתה מיום ה- 13/3/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער ובא כוחו שטענו שצריכה להיערך השוואה ביחס למה שקבעה הוועדה שקבעה בשעתו למערער 10% נכות וזאת בשונה מהתיעוד הרפואי שהיה נכון בזמנים הרלוונטיים אז, כאשר יש לבדוק את המערער נכון להיום ולקבוע ביחס לממצאים שהוועדה קבעה עת העניקה נכות רפואית ולא ביחס לתיעוד הרפואי.

9.צוין בפני הוועדה כי קיימת הרעה במצבו של המערער כי הוא סובל מחריצים ליד העיניים כי האודם מתפשט לכיוון החזה והצוואר. המערער הוסיף, כי בשל הזעה וגירוד אינו יכול לשים משחות על הפנים וכי הוא חש חוסר נוחות ביחס לאמור בפרט כאשר נדרש לעבוד עם אנשים בעת עבודתו כאשר המצב מחמיר. (סעיפים 19-20 לפרוטוקול).