דאוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור של מבוטחת על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 11/7/11 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). בהחלטתה קבעה הועדה כי שיעור נכותה של המערערת בגין צרידות עומד על 10% בהתאם לסעיף 71(1)(ב)(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. בענייננו חשובה קביעת הוועדה לפיה דרגת הנכות היא בתחולה החל מיום 6/2/05 (להלן - ההחלטה). לעניין מועד התחולה, שינתה הוועדה, בעקבות ערר של המשיב, את קביעת הדרג הראשון אשר קבע כי תחילת הנכות הוא ביום 10/11/10. המחלוקת בין הצדדים לעניין מועד תחילת הנכות רלוונטי לאור הוראת סעיף 107 לחוק ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה למשיב ביום 1/12/10.

2.טענת הערעור העיקרית הינה, כי הצרידות אמנם החלה בשנת 2005, אך בשבתון אליו יצאה המערערת אח"כ, למשך שנה, חלה הטבה ניכרת במצב הצרידות וזו כמעט נעלמה. נטען כי קביעת הוועדה לפיה בזמן השבתון אין הצרידות משתפרת – היא בלתי סבירה. עוד נטען כי משביססה הוועדה את קביעתה על ממצאי בדיקת סיב אופטי משנת 2005, היה עליה לערוך השוואה עם ממצאי בדיקה שכזו שנערכה בחודש 11/10 ואשר נזכרו בהחלטות הועדה הרפואית מדרג ראשון והיו בסיס לקביעה שם בדבר מועד התחולה של הנכות מחודש 11/10. המשיב מתנגד לערעור וטוען כי הקביעה בעניין מועד תחילת הנכות מנומקת ומבוססת על ממצאים רפואיים והטענה כי היה מקום לערוך השוואה בין ממצאי בדיקת הסיב האופטי שנערכו בשנים 2005, 2010 – היא טענה רפואית.

3.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים באתי לכדי מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי זו רשמה את טענות המערערת, לרבות הטענה כי בשנת 2005 היתה צרידות קלה אשר נעלמה לחלוטין בעקבות שבתון בו שהתה בשנת 2006. הוועדה עיינה בתיק הרפואי של המערערת ומציינת כי בבדיקת סיב אופטי של מיתרי הקול, משנת 2005 נרשם ממצא של ציסטה בחלק הקדמי של מיתרי הקול, דבר היכול להתאים לנזק של שימוש יתר במיתרי הקול. הוועדה מציינת כי בבדיקה זו נרשם כי המערערת היתה צרודה ואף הופנתה בשאלה של פעולה ניתוחית. הוועדה קובעת כי נתונים אלו סותרים את ההצהרה כי הצרידות היתה קלה, שכן מצוין כי הצרידות היתה קבועה. כאן מוסיפה הוועדה וקובעת קביעה רפואית לפיה בד"כ צרידות על רקע הופעת ממצא של ציסטה על מיתר הקול – אינה חולפת עצמונית גם אחרי מנוחה קולית. לאור כל אלה, קבעה הוועדה את מועד תחולת הנכות מיום 6/2/05. הנה כי כן, בפנינו קביעה בעניין מועד תחילת הנכות, המבוססת על בדיקה רפואית משנת 2005 ועל ניתוח ממצאיה. טענת המערערת לפיה יש חוסר סבירות בקביעת הוועדה בכך שהצרידות אינה חולפת לאחר מנוחה – היא טענה רפואית מובהקת שאין לקבלה במסגרת הערעור דנן. גם הטענה כי היה על הוועדה לערוך השוואה בין בדיקות הסיב האופטי של שנת 2005, 2010 – אף היא טענה רפואית מובהקת. הוועדה הסתפקה בבחינת הבדיקה של שנת 2005 לאור קביעתה הרפואית כי צרידות על רקע ממצא של ציסטה אינה חולפת עצמונית. די בהנמקה זו של הוועדה.

4.בהיעדר פגם משפטי בהחלטה, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.  

המזכירות תמציא העתק פסק הדין ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.