דאודי ואח' נ' יצחקי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב. על פי גירסתו של התובע, פגע בו הנתבע, כשיצא מחנייה מאחור.

על פי גירסתו של הנתבע מס' 1, התובע הוא זה שפגע בו כאשר נסע ברוורס.

הוברר, כי במעמד התאונה, חתם הנתבע מס' 1 על מסמך, אשר סומן מ/1 ועל המזכירות לסרוק אותו לתיק בית המשפט. וכך נאמר במסמך:

"בס"ד.

גבי יצחקי: אני מוכן להגיע לפשרה לגבי התאונה, או בדרך לתקן את הרכב, או דרך הביטוח .012244299 מס' הרכב שפגע: 9766436".

הנתבע מס' 1 אישר, שזו חתימתו על האמור במסמך ואולם, ציין כי אינו אחראי לאירוע וכי חתימתו ניתנה בנסיבות של לחץ ושל התפרצות ומילות גנאי.

מדובר במסמך בכתב.

אמנם, נציג הביטוח ניסה לטעון, שאין במסמך הודאה מפורשת של הנתבע מס' 1 בחבותו. ואולם, בכל מקרה לא ניתן הסבר מדוע יחתום הנתבע מס' 1 על מסמך שממנו לפחות משתמעת אחריות, שעה שלטענתו, לא נפל במקרה כל אשם, שהרי לגירסתו, הנתבע הוא זה שבנסיעה ברוורס פגע בו מבלי שיש לו כל אחריות.

סעיף 80 ו-81 לפקודת הפרוצדורה העות'מאנית מצביע על חשיבותו של מסמך בכתב כגורם מכריע בקבלת גירסא, ואולם מאפשר, מעבר לסתירת המסמך על ידי מסמך בכתב אחר הבאת ראיות טובות בעל-פה, על פי חוק החוזים (תרופות), דהיינו כפייה, עושק או לחץ בלתי סביר.

הנושא בנטל הראייה בהקשר זה הוא הנתבע. הנתבע לא שכנע כלל בהקשר זה ואף לא הביא לעדות את בתו, אשר הייתה ברכב והייתה יכולה לתמוך הן בגירסתו והן בנסיבות חתימת המסמך, אשר לטענתו, נעשו תחת לחץ.

אי הבאת עד רלוונטי פוגעת בצד שלא הזמין אותו על פי "עודף מאזן ההסתברות".

הנתבע גם לא הסביר, מדוע לא תבע את נזקו, אם אין בו כל אשם לתאונה והסברו בעניין זה כי טעה ובמיוחד כשנזקו היה גבוה במיוחד יחסית לנזק התובע.

זאת ועוד, גם מידת התרשמותי מעדות הנהגים לימדה, כי עדותו של התובע הייתה סבירה הרבה יותר.

מכל המקובץ דלעיל, דינה של התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובע את סך נזקו בשיעור של 2,876 ₪ ובצירוף שכ"ט שמאי: 812 ₪, כאשר הסכומים צמודים ונושאי ריבית מיום 28.1.11 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

סכומים אלו ישלמו הנתבעים לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן- יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

את מסמך מ/1, שהוגש לתיק המזכירות תסרוק לתיק בית המשפט.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.