דאהר ואח' נ' דאהר ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

1.ביום 18.10.08 נסעה התובעת ברכב מתוצרת אופל, מ.ר. 638-3906 (להלן: "רכב האופל"), שהיה נהוג בידי בתה רנין דאהר (הנתבעת מס' 1), מכיוון כללי אחיהוד לכיוון כללי כרמיאל והייתה בדרכה לביתה בכפר סג'ור. בקטע הכביש שמחבר בין הצומת הראשון של כרמיאל לצומת הראשי קפצה חיית בר בפני הרכב בו נסעה התובעת וכתוצאה מכך איבדה הנהגת את השליטה על רכבה, התנגשה במעקה ההפרדה שבאמצע הדרך, הרכב הסתחרר ועמד כשחזיתו בניגוד לכיוון התנועה.

התובעת ירדה מהרכב על מנת לקרוא לעזרה ואחריה ירדה רנין. מספר שניות לאחר מכן הגיע רכב אחר מסוג מיצובישי טנדר שנסע אף הוא לכיוון כרמיאל, התנגש ברכב האופל, המשיך בנסיעה ופגע בתובעת שעמדה מאחורי רכב האופל. כתוצאה מכך נפגעה התובעת באופן קשה בגופה, ונותרה סובלת מנכות משוקללת בשיעור 64.36%. לרכב הטנדר לא היה ביטוח חובה במועד האירוע שמכסה את השימוש בו.

2בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, הגישה התובעת את תביעתה דנן נגד בתה רנין דאהר, הנהגת ברכב האופל ונגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2) בהיותה מבטחת השימוש ברכב האופל במועד אירוע התאונה וכן נגד ח'טיב מוחמד (הנתבע מס' 3) בטענה כי היה הנהג או מתיר השימוש ברכב הטנדר ונגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (הנתבעת מס' 4 – להלן: "קרנית") נוכח העובדה שלרכב הטנדר לא היה ביטוח חובה בתוקף במועד אירוע התאונה.

3.ביום 13.11.11 הגישו הצדדים הסכם פשרה, אשר הסדיר את מערכת היחסים בין הנתבעים לבין התובעת לעניין גובה הפיצוי המגיע לה. בהתאם להסכם זה הועמד סכום הפיצוי שמגיע לתובעת על סך 676,560 ₪ כולל הוצאות משפט ושכ"ט, כשסכום זה הוא מעבר לתשלומים התכופים ששולמו לתובעת על ידי מגדל ומעבר לקצבאות שקיבלה ומקבלת התובעת מהמוסד לביטוח לאומי. עוד הוסכם כי הסכום המגיע לתובעת ישולם על ידי מגדל כמימון ביניים, וכי החבות הסופית באשר לתשלום הסכום או חלקו תיקבע במסגרת פסק הדין שיינתן לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים בשאלת החבות. הסכם זה אושר על ידי וקיבל תוקף בפסק דין חלקי שניתן על ידי ביום 13.11.11.

טענות הצדדים

4.מגדל טוענת, כי האחריות לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה מוטלת על הנתבעים 3 ו – 4 בלבד, שכן בעת אירוע התאונה לא נעשה ברכב האופל שימוש כלשהו שנמנה עם אחד השימושים המוכרים שבהגדרת המונח "שימוש" בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). מגדל הוסיפה, כי בשעת אירוע התאונה, רכב האופל היה בעצירה מוחלטת, הוא לא תרם באופן כלשהו לאירוע התאונה, ולפיכך אין קשר סיבתי בין הפגיעה בתובעת לבין רכב האופל. בהעדר קשר סיבתי בין מקום ואופן עצירתו של רכב האופל לבין פגיעתה של התובעת, אין לראות ברכב זה כרכב שמעורב בתאונת דרכים בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. מאחר שרכב האופל לא היה מעורב בתאונת דרכים בהתאם לסעיף 1 לחוק, לא ניתן לראות בו רכב מעורב בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק. בנסיבות אלו, כך נטען, האחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה רובצת על קרנית שכן רק רכב הטנדר היה מעורב בתאונה.

לחילופין טענה מגדל, כי מדובר בתאונה מעורבת בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, כאשר התובעת הייתה בגדר הולכת רגל שלא עשתה שימוש באף אחד מהרכבים. במקרה זה, הנוהגים ברכבים נושאים באחריות כלפי התובעת ביחד ולחוד ובינם לבין עצמם הם נושאים באחריות בחלקים שווים. מאחר שלרכב הטנדר לא היה ביטוח, הרי קרנית נכנסת לנעליו של הנוהג בו לעניין הנטל לשאת בתשלום ועל כן, על קרנית לשפותה במחצית הסכום ששילמה לתובעת כמפורט לעיל.

5.קרנית לא כפרה בטענת מגדל, כי בשעת אירוע התאונה סיימה התובעת את השימוש שעשתה קודם לכן באופל, וכי היא (התובעת) הייתה בבחינת הולכת רגל. קרנית טענה, כי עסקינן בתאונה שבה מעורבים שני כלי רכב, כאשר הנפגעת הייתה מחוץ לכלי הרכב ולפיכך חלה במקרה דנן הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, אשר מטילה על הנוהגים והמבטחות שלהם אחריות כלפי התובעת ביחד ולחוד. על כן, נהגת האופל, המבטחת שלה ונהג הטנדר נושאים, ביחד ולחוד, באחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה.

קרנית הוסיפה, כי כאשר מדובר בתאונה שבה היו מעורבים שני כלי רכב ויותר, די שלאחד הרכבים היה ביטוח חובה בתוקף כדי לשלול את אחריותה כלפי התובע. לטענתה, בהתאם לסעיף 12 לחוק הפיצויים "תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתובע פיצויים מאת מבטח". במקרים של תאונה מעורבת כשלאחד הרכבים המעורבים היה ביטוח חובה ולחלק אין (כבמקרה דנן), בידי הנפגע לתבוע את מלוא נזקיו מהמבטחת, ולפיכך אין להכיר בקיומה של חובת פיצוי על קרנית.

קרנית אף התייחסה לתכלית שעמדה בבסיס הקמתה ושלטענתה שוללת הטלת חבות עליה במקרה של תאונה מעורבת שרק לחלק מכלי הרכב היה ביטוח חובה בתוקף. נטען, כי מטרת ותכלית הקמת הקרן היא שלא להשאיר נפגעים שנפגעו בתאונת דרכים ללא יכולת לקבל פיצוי מגורם שיכול לעמוד בתשלום הפיצויים. מדובר במטרה סוציאלית שבאה למנוע מצב שבו נפגע לא יקבל את הפיצוי המגיע לו. מאחר שבתאונה מעורבת נושאים הנוהגים בחבות כלפי הנפגע ביחד ולחוד, כך שהוא (הנפגע) יכול לתבוע את המבטחת על מלוא נזקיו, הכרה בחובת הפיצוי של קרנית אינה מתיישבת עם תכלית החוק ותכלית הקמתה.

מעורבות רכב האופל בתאונה

6.כפי שהובא לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נפגעה בהיותה הולכת רגל וכי לא ניתן לראות בה כמי שעדיין הייתה משתמשת ברכב האופל. אין גם מחלוקת כי רכב הטנדר שהתנגש באופל ולאחר מכן פגע בתובעת הינו רכב שמעורב בתאונה ולפיכך מוטלת על הנוהג בו אחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה. השאלה שנשארה במחלוקת בהקשר זה היא, האם ניתן לראות ברכב האופל כרכב שהיה מעורב בתאונה בהתאם להגדרת המונח תאונת דרכים שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. אם תינתן תשובה חיובית לשאלה זו, יהא צורך להמשיך ולדון בשאלה אם נושאת קרנית, במקרה זה, בחלק מהפיצוי.

7.כידוע, הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק כוללת ההגדרה הבסיסית ושלוש חזקות מרבות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההגדרה הבסיסית אינה רלוונטית לענייננו, שכן בשעת אירוע התאונה לא עשתה התובעת ברכב האופל שימוש הנמנה עם אחד השימושים המוכרים שבסעיף 1 לחוק. אין גם מחלוקת, כי שתיים מהחזקות המרבות שעניינן ניצול הכוח המיכני והתפוצצות חלק מהרכב החיוני לכושר נסיעתו, אינן מתקיימות. המחלוקת במקרה דנן מתמקדת בתחולת החזקה המרבה שעניינה חניה "במקום שאסור לחנות בו".

8.החזקה שעניינה נזק גוף שנגרם עקב חניה במקום שאסור לחנות בו זכתה להתייחסות בפסק הדין שניתן ברע"א 1953/03 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נגד יצחק אדרי, שם נידון מקרה שבו ישב הנפגע ברכב שחנה בשולי הכביש בשל תקלה מיכנית שהתגלתה בו. רכב אחר שנסע בכביש סטה ממסלולו והתנגש ברכב החונה. השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט העליון היתה, האם מבטחת השימוש ברכב הפוגע חייבת לפצות את הנפגע, או שמא חבות זו מוטלת על מבטחת השימוש ברכב החונה.

בית המשפט העליון קבע, כי יש לפרש את המונח "חניה במקום שאסור לחנות בו" שבחזקה המרבה כחניה במקום או באופן שיוצרים סיכון תחבורתי בין שמדובר בחניה מותרת על פי דין ובין שמדובר בחניה אסורה לפי חוקי התעבורה. עוד נקבע, כי חניית רכב בשולי כביש בין עירוני עקב תקלה היא חניה מותרת על פי דין, אך יוצרת סיכון תחבורתי, כגון הסיכון של התנגשות עם רכב שסוטה ממסלול נסיעתו, ועל כן היא בגדר חניה אסורה כמשמעה בחוק.

9.בענייננו לא צריכה להיות מחלוקת, כי המיקום והאופן שבהם עמד רכב האופל לפני שהתנגש בו רכב הטנדר, יצרו סיכון תחבורתי חמור מאוד ולפיכך מדובר רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. כפי שהובא לעיל, בטרם התנגש רכב הטנדר באופל, איבדה נהגת האופל את השליטה על רכבה, התנגשה במעקה הבטיחות שמפריד בין שני כיווני הנסיעה, הרכב הסתחרר ונעצר באמצע המסלול השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה באותו כיוון, כשחזיתו לכיוון הנסיעה הנגדי. האירוע התרחש בשעות לילה ובמקום שרר חושך מוחלט בשל העדר תאורה בקטע הכביש בו אירעה התאונה. אין ספק שעצירת רכב האופל בנסיבות אלה יצרה סיכון חמור של התנגשות עם הרכבים שנסעו במסלול הנסיעה השמאלי לכיוון כרמיאל. לצערנו, סיכון זה אף התממש במקרה דנן. על פניו ברור, אם כן, כי רכב האופל חנה, בשעת אירוע התאונה, במקום שאסור לחנות בו.

10. הקביעה שבשעת אירוע התאונה רכב האופל חנה במקום שאסור לחנות בו אינה מסיימת את הדיון בשאלת תחולת החזקה המרבה שעניינה חניה במקום שאסור לחנות בו, שכן על הטוען לתחולת החזקה להוכיח, כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין החניה האסורה לבין הפגיעה בתובעת. לסוגיה זו התייחס בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן בע"א 1675/06 אררט חב' לביטוח בע"מ נגד מנורה חב' לביטוח בע"מ, שם נידון מקרה שבו רכב א' פגע בנפגעת בשם סוהא, המשיך ופגע ברכב ב' שחנה בשולי הדרך. בית המשפט העליון קבע, כי על אף שרכב ב' חנה במקום שאסור לחנות בו כפי שמונח זה פורש בפרשת אדרי, הרי מאחר שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין ההתנגשות של רכב א' עם רכב ב', לא ניתן לומר כי רכב ב' מעורב בתאונה ולא ניתן לקבל את הטענה, כי מדובר בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב כאמור בסעיף 3(ב) לחוק. על כן נקבע, כי רק מבטחת הרכב הפוגע חבה בפיצוי התובעת שם בגין נזקיה.

11.על הלכה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 9115/11 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד עיזבון המנוח חראזי אייל ואח', שם נידון מקרה שבו משאית שנסעה בשולי הכביש התנגשה במספר כלי רכב שחנו בשוליים וגרמה לפציעתם של מספר אנשים. בתי המשפט השלום והמחוזי קבעו, כי האחריות לפצות את עיזבון המנוח אייל חראזי שנהרג בתאונה מוטלת הן על המשאית והן על כלי הרכב שחנו בשולי הדרך. נקבע, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בי חניית הרכבים בשולי הדרך, חניה שיצרה סיכון תעבורתי, לבין פגיעתו של אייל ולפיכך שלושת הרכבים שחנו הם רכבים מעורבים בתאונה בהתאם להגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק. עוד נקבע, כי הרכבים שחנו בצד הדרך והמשאית הם בגדר רכבים מעורבים בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק ולפיכך, האחריות לפיצוי בגין הפגיעה באייל חראזי מוטלת על ארבע המבטחות של הרכבים באופן שווה.