דאהוד (זועבי) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג וולבו מ"ר 1701135 (להלן: "הרכב"), שהוטל בתאריך 15/12/11, ע"י קצין משטרה, למשך 30 ימים.

המבקשת לא הציגה אישור בדבר אחסנת הרכב והבקשה לא לוותה בתצהיר.

על פי כתב האישום, בתאריך 15/12/11 בשעה 23:33 נהג יוסף דאהוד, ברכב הנ"ל, כשהוא שיכור. שכרותו נלמדת, בין היתר, מסירובו ליתן דגימה של אויר נשוף.

המבקשת הנה בעלת הרכב הנ"ל ובתו של הנהג.

ב"כ המבקשת עתר לביטול איסור השימוש או לקיצור התקופה וטען כי המבקשת התירה לאביה לעשות שימוש ברכב, לפי בקשתו, וכי לא יכלה לצפות שאביה ינהג ברכבה כשהוא שיכור ולא למנוע זאת, כיון שלא ידעה שהוא שותה אלכוהול ועברו בעבירות דומות לא היה מוכר לה כיון שאז היתה בת 4-7 שנים בלבד. עוד טען כי במגזר הערבי בת לא תסרב לבקשת אביה לעשות שימוש ברכבה, כי גם לאחיה מאפשרת המבקשת לעשות שימוש ברכבה וכי הרכב שייך גם לבעלה של המבקשת, על אף שנרשם על שמה בלבד ואיסור השימוש יצר חיכוך בין בני הזוג. ב"כ המבקשת הוסיף כי המבקשת עובדת כאחות בבית אבות וזקוקה לרכב כדי להגיע לעבודה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה והציגה את תיק החקירה. עוד טענה כי המבקשת יכולה היתה לצפות כי אביה ינהג בשכרות, לאור עברו התעבורתי, הכולל עבירות זהות של נהיגה בשכרות מן השנים 1992, 1993, 1994. המבקשת לא עשתה דבר כדי למנוע את העבירה ואין נסיבות המצדיקות השבת הרכב למבקשת. ב"כ המשיבה הגישה פסיקה לתמיכה בעמדתה.

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג לפי כתב האישום:

עפ"י דו"חות הפעולה של השוטרים, הנהג נעצר לבדיקה עקב חשד, לאחר שביצע פניה שמאלה בניגוד לתמרור ועבר מעל שטח הפרדה.

בחיפוש ברכב, נמצא בקבוק בירה היינקן בו נותר עדיין מעט משקה.

ברכב ישבה נוסעת נוספת, שביקשה לעזוב את המקום בטענה כי אינה קשורה לאירוע. משום מה לא נלקחו פרטיה ע"י השוטרים.

לנהג בוצעה בדיקת מאפיינים, ממנה עולה כי ריח אלכוהול חזק נדף מפי הנהג, הופעתו מרושלת "עם חולצה בחוץ" והתנהגותו חריגה. הנהג התנדנד בעמידה וסרב לבצע את מבחן ההליכה על הקו ומבחן הבאת האצבע לאף. השוטר התרשם כי הנהג נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה.

הנהג סרב לדרישת שוטר לבצע בדיקת ינשוף למרות שהוסברה לו משמעות הסירוב. מעבר לכך, סרב הנהג גם לביצוע בדיקת נשיפון, לא שיתף פעולה עם השוטרים, סרב להשיב לשאלות השוטרים וסרב לחתום על מסמכים.

בתגובה לדו"ח שנרשם לחובתו, טען הנהג: "אני לא מוכן להיבדק במכשיר הזה, תעשה מה שאתה רוצה".

בטופס השימוע שנערך לנהג בטרם נפסל מנהלית, טען הנהג: "אני לא רוצה שיבדקו אותי. תוותר לי על זה שפניתי שמאלה מתחנת הדלק ומזה ששתיתי אלכוהול".

אמרות הנהג, כאמור, משקפות ראשית הודיה בעבירה של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת שכרות.

בטופס השימוע ביחס לאיסור השימוש ברכב, רשם הקצין: "בבדיקת המסוף עולה כי הנהג פסול נהיגה לצמיתות על ידי משרד הרישוי. הנהג מצהיר בפני שהוא ימשיך לנהוג".

מגיליון המרשם התעבורתי ומאישור משרד התחבורה, הקיימים בתיק החקירה, עולה כי הנהג היה פסול לתקופה ממושכת, אולם רישיונו חודש בשנת 2008. ביום 10/1/10 נפסל הנהג שוב ע"י משרד הרישוי ומאז לא הפקיד רישיונו ולכן עד היום הנו פסול מלנהוג.

בתיק זה לא נוהלה עד כה חקירה ביחס לביצוע עבירה של נהיגה בפסילה, טרם הובהר אם עסקינן בפסילה לצמיתות אם לאו, מדוע ובאילו תנאים חודש הרישיון בשנת 2008 ומדוע נפסל שוב בשנת 2010. בנוסף, טרם גובשו ראיות לסוגיית הידיעה. עם זאת, מחומר הראיות הקיים עולה כבר עתה כי עובדתית, בעת שנהג ברכב המבקשת, היה הנהג פסול מלנהוג.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת שכרות, כמיוחס לנהג לפי כתב האישום.