ד"ר פלמור נ' דויטש ואח'

פסק דין

בתאריך 24.4.2009 התנגשו מכוניותיהם של התובע ושל הנתבעת 3 במעגל תנועה המצוי בשכונת גילה בירושלים, בין הרחובות הגננת וצביה ויצחק. התובע 1 נהג במכוניתו מסוג טויוטה קורולה, ואילו הנתבע 2 נהג במכונית מסוג פורד פוקוס, שבבעלות הנתבעת 3 והושכרה לנתבע 1, אביו של הנתבע 2.

כתוצאה מהתאונה ניזוקה מכונית הטויוטה שבבעלות התובע בפינה הימנית-קדמית ואילו למכונית הפורד שבה נהג הנתבע 2 לא נגרם כל נזק.

חברת הביטוח מגדל, שביטחה את המכונית של התובע בעת התאונה, שיפתה את התובע במלוא סכום הנזק אך בניכוי דמי השתתפות עצמית בסך 1,862 ₪. מכאן תביעת התובע לפיצוי בשל דמי ההשתתפות העצמית ששילם. בנוסף תבע אובדן הנחת היעדר תביעות מחברת הביטוח בסך 1,000 ₪, ופיצוי עבור עוגמת נפש בסך 4,000 ₪, אשר נגרם לטענתו, בעיקר מכך שהנתבע 2 שתחילה הודה באחריותו לתאונה, חזר בו מכך, וגרר את התובע לתביעה ולטרחה נוספת.

יוער כבר עתה, שככלל, אין פוסקים פיצוי בשל אובדן הנחת היעדר תביעות, אם לא הוכח שאמנם איבד התובע הנחה זו בשל התאונה, ואם לא הוכיח שבפועל הוציא הוצאה זו. במקרה הנדון, לא הוגש כל מסמך התומך באלו, כך שבכל מקרה לא זכאי התובע לפיצוי זה.

לדברי התובע, הוא נסע בנתיב הימני החיצוני מבין שני נתיבים המקיפים את מעגל התנועה. לפתע הגיחה מכונית הפורד מצד ימין, שנכנסה מאחת הכניסות אל מעגל התנועה, ככל הנראה מרחוב יפה רום, ופגעה במכונית הטויוטה שבה נהג. נהג מכונית הרנו לא המתין להשלמת הסיבוב במעגל התנועה על-ידי התובע, ובשל רשלנותו זו נגרמה התאונה. לטענת התובע, הנתבע 2 הודה באחריותו לתאונה, אך מאוחר יותר התכחש להודאתו. מטעם התובע העידה גם רעייתו, הגב' שרה פלמור, אך מעבר לעובדה שהעידה שנסעו במעגל תנועה, ושבתוכו התרחשה התאונה, לא ידעה להוסיף דבר.

מנגד טען הנתבע 2, כי בעת שנכנס אל מעגל התנועה, מכוניתו של התובע עדיין לא הייתה במעגל התנועה. גם הנתבע 2 טען שנסע בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שמקיפים את מעגל התנועה. לדבריו, כשעמד לצאת ממעגל התנועה, בפנייה ימינה, שמע צפירה חזקה, ובעת שהפנה את מבטו, ראה את מכונית התובע שהייתה בנתיב הפנימי, סוטה ימינה. בעת סטייה זו, פגעה מכונית הטויוטה של התובע במכונית הפורד שבה נהג הנתבע 2. הנתבע 2 הוסיף שבשום שלב לא הודה באחריותו, כי השניים החליפו פרטים וחילופי הדברים התנהלו בצורה מנומסת. מטעם הנתבע העידה גם הגב' אולגה קלנטרוב, שישבה במכוניתו של הנתבע 2, בצד השמאלי בספסל האחורי, וגרסתה הייתה דומה לזו של הנתבע 2.

נציגת הנתבעת 1 הגישה את התמונות שצילם שמאי הרכב בעת שבדק את מכוניתו של התובע (נ/2), אשר לא צורפו כנדרש לתביעה, ובהן נראית המכה בפינה הקדמית ימנית של מכונית התובע.

הנתבע 1 ביקש לדחות את גירסתו של התובע, מהטעם שמיקום הנזק מצביע על כך שהמכונית שבה נהג הנתבע 2 הייתה מימין למכוניתו של התובע. אם אמנם לטענת התובע, הוא נסע בנתיב הימני החיצוני של מעגל התנועה, כי אז המסקנה היא שהנתבע 1 נסע על המדרכה, ומסקנה זו אינה מתקבלת על הדעת.

לאחר בחינת הראיות ולאחר שמיעת הצדדים, אני סבורה כי אין בראיות די כדי להכריע כיצד התרחשה התאונה. האפשרות שעליה הצביע הנתבע 1 היא רק אחת מבין אפשרויות נוספות. אפשרות שנייה היא, זו שתיאר התובע, כי בעת שהקיף את מעגל התנועה, הגיח הנתבע 2 מצד ימין. אפשרות שלישית היא זו שתיאר הנתבע 2, שהתובע נסע בנתיב הפנימי ובעת יציאתו ממעגל התנועה פגע במכונית שבה נהג הנתבע 2.

התובע והנתבע 2, וכך גם העדה מטעמו, הרשימו אותי כדוברי אמת וניכר היה כי כל השלושה עשו מאמץ לדייק בעובדות. יחד עם זאת, התיאורים אינם מתיישבים זה עם זה. יכול שנסיעה מהירה וחוסר תשומת לב מנעו ממי מהצדדים להבחין במה שאמנם התרחש, ויכול כי מסיבה אחרת לא ניתן תיאור מדוייק על-ידי מי מהם. אולם לא מצאתי כל נימוק או ראייה חיצונית שהיה בכוחם לחזק דווקא גירסה אחת ולהעדיפה על פני האחרת.

בנסיבות אלו, ומאחר שהנטל להוכחת התביעה רובץ על התובע, נראה כי לא עלה בידו להוכיח את גרסתו במידה הדרושה.

התביעה נדחית, ובנסיבות העניין, איני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות.

ניתן היום, ל' ניסן תש"ע, 14 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.