ד"ר סלומון נעמי נ' אוחנה

פסק דין

1.התובע בת.א. 900/03 הוא הבעלים של חנות ברחוב האשל 11/2 במרכזון שכונתי א' בעיר אשדוד. הוא השכיר את החנות לנתבעת, רופאת שיניים. העסקה פורטה בחוזה שכירות מיום 10.6.1999. ביום 4.9.02 הוא הגיש כנגד השוכרת תביעה קטנה על סך של 15,156 ₪, ותבע כי השוכרת תשלם לו פיצוי לאחר שהחנות כבר פונתה עבור עלות שיפוץ, תיקון ליקויים והשבת החנות לקדמותה, סך של 7,000 ₪ + מע"מ ופיצוי של 30 $ לכל יום עיכוב פינוי המושכר כי תנאי להשבה הוא עמידה בדרישה של השבת המצב לקדמותו. למועד הגשת התביעה חלפו 34 ימים ולכן נתבע הסכום של 1,020 $ שהיו שווים אז לסך של 4,896 ₪. כמו כן נתבעה עגמת נפש של 2,000 ₪.

בהמשך השוכרת תבעה את התובע, המשכיר, בבית המשפט השלום, בת.א. 2571/02 וביום 2.3.03 הועברה התביעה מבית המשפט לתביעות קטנות, לבית המשפט השלום ואוחדה עם תביעת השוכרת.

2.ביום 26.12.02 תבעה השוכרת את המשכיר (ת.א. 2571/02) ועתרה להשיב לה את שטר הבטחון העומד על 20,000 $ וכן פיצוי בסך של 100,000 ₪. הסכום מורכב מ- 60,000 ₪ שיפוצים במושכר ופירוק ציוד המרפאה, 20,000 ₪ ביטולי תורים של חולים שלא חודשו, פגיעה בשם טוב ועגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

אדון בתביעות לפי הסדר הכרונולוגי שהתביעות הוגשו בפועל.

ת.א. 900/03 – תביעת המשכיר - יצחק אוחנה

3.לאחר שהתביעה הועברה לבית המשפט השלום הוגש כתב תביעה מתוקן, כאשר התובע מיוצג ע"י עו"ד ד' הורוביץ. בהמשך הייצוג שלו עבר לעו"ד סימה טל.

הפיצוי הנתבע עודכן כך שלסכום תיקון הנזק הוסף מע"מ ונתבע סכום כולל מע"מ ומספר ימים לפיצוי עד "להחזרת החזקה" גדל ל- 18,000 ש"ח לפי 450 $ x 8.5 חודשים. בכתב התביעה המתוקן נטען כי המחלוקת בין הצדדים קמה מפני שהשוכרת ביקשה ביום 30.4.02 להמשיך לשכור את החנות תוך הפחתת דמי השכירות החודשיים. מאחר והמשכיר לא הסכים לכך, השוכרת הודיעה על סיום השכירות. לטענת המשכיר הוא ביקר במושכר וגילה את הנזקים הבאים:

(א) ריצוף החנות שונה ע"י השוכרת והפך לשעטנז של 3 סוגי ריצוף שונים שעליו

בוצעו תיקונים לא אחידים שכללו הדבקה של PVC.

היה צורך בהתקנה חוזרת של גופי התאורה ופריסתם בתקרה.

החשמל היה חשוף כי ארון החשמל הקיים הוסר.

המשכיר סירב לקבל חזרה את המושכר עד לתיקון הלקויים ובתשובה הושבו המפתחות ביום 11.7.02.

לכתב ההגנה לתביעה הקטנה צירפה השוכרת צילומים של לפני השיפוץ שלה, אחרי השיפוץ ואחרי השבת המושכר למשכיר. לטענתה היא שכרה חנות במצב מוזנח עם קירות במצב ריקבון מתקדם, רצפה שבורה, עובש וטחב בקירות כתוצאה מנזילות מהגג. מחמת אותם סימנים של נזילה קודמת צוין הדבר בחוזה (סעיף 5). כמו כן, צוין בחוזה כי בכוונת השוכרת לבנות מקום מרפאה ולחלק חדרים והדבר היה מקובל על המשכיר ובלבד שהמושכר לא יינזק (סעיף 6 לחוזה).

סעיף 6 נוסף הוסף בכתב יד ובו נכתב:

"6. ומתחייבת להחזיר את החנות לקדמותה ללא נזקים.... (מילה לא ברורה- מ' ו') למבנה. לשביעות רצון המשכיר ובהתאם למצב המקובל".

4.תקופת השכירות נקבעה לשנה עם אופציה לשנתיים נוספות, כאשר על השוכר להודיע למשכיר על הארכת תקופת השכירות. החוזה נחתם ביום 10.6.99 והמפתחות, לגרסת המשכיר, הושבו ביום 11.7.02, באיחור של חודש. בסיפא של החוזה הוסף כנספח לסעיף 5 לחוזה השכירות: "אם תהיה נזילה מהתקרה (הוכחה שלא תוקן) כולל נזק לקירות יתוקן ע"י המשכיר". כמו כן ניתנה אופציה לשוכרת לרכוש את החנות.

5.המשכיר לא הציג ראיות למצב החנות מלפני ההשכרה לשוכרת. ביום 12.7.02 המשכיר כתב לשוכרת כי הנזקים שהיא הותירה אחריה שהריצוף בחנות לא הוחזר לקדמותו, והוא "תוקן כמו שהוא בצורה "פרטיזנית" אפליקציות וטלאים של חלקי ריצוף, וכמעט כל החנות נשאר בציפוי PVC, אותו ביצעת תוך כדי שהסרת את הריצוף הקיים".

המשכיר מוסיף כי: " להזכירך החנות שקיבלת אותה הייתה בריצוף קרמיקה אחיד, ובמצב מעולה, השטיח שהיה מונח קודם לכן, היה על ריצוף קיים אחיד ותקין שהונח ע"י קודמתך כדי לא לפגוע בריצוף". לפיכך השוכרת נדרשה להשיב את הריצוף לקדמותו באופן אחיד ותקין, לפנות את הסורגים בוויטרינה, להתקין חזרה את הארון של שעוני החשמל ואת גופי התאורה על פי מה שהיה.

השוכרת צילמה את מצב הריצוף לאחר הסרת השטיח מקיר לקיר (מוצגים נ/1, נ/2 ונ/6).